יום ראשון, 29 בספטמבר 2013

כלבי שמירה או סתם רחרחנים? על יחס התקשורת לתאונת הדרכים הקטלנית בטבריה

התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. זהו תפקידה העיקרי והמקורי. התקשורת אמורה לממש את זכות הציבור לדעת על הדברים הנוגעים לסביבתו הקרובה והרחוקה יותר. הציבור שלו שייכת המדינה הזו והוא אמור לבחור נציגים שינהלו אותה (איך נעלם ריח הבחירות...) צריך להיות חשוף לכל מידע שיאפשר לו להחליט החלטה שקולה יותר. לא רק בתחום הפוליטי אלא גם בתחום הכלכלה, החינוך החברה, הספורט וכדומה. נכון שיש גם תפקיד בידורי לתקשורת, התקשורת היא גם כלי כזה, אבל זהו לדעתי תפקידה המשני. בכל מקרה גם הבידור צריך שיהיה ראוי לצפיית בני אדם, אבל זה כבר נושא שכתבתי מספיק ברשומות אחרות.
לי נראה שהתקשורת כבר מזמן התבלבלה ואיבדה את האיזון בין הצורך לדווח והצורך לבדר. תכניות הדיווח הפכו לתכניות שמטרתם לבדר, לא במובן ההומוריסטי אלא במובן של דיווח על מנת לספק רגעית את הצופים ולא להעביר מסרים. ממש פורנוגרפיה של חדשות. השבוע האחרון וסיקור תאונת הדרכים המחרידה בה נהרגו זוג הורים וששה מילדיהם מדגיש זאת בבהירות מבחילה. גם התקשורת איבדה כאן את הבלמים.
שמעתי על התאונה בבוקר ברדיו בדרך לעבודה. תאונה מחרידה, תחושת עצבות כבדה, עצב על הטרגדיה הגדולה של המשפחה. אחר כך המחשבות עברו לילדה ששרדה, אז בדיווח עדיין ללא שם ופנים. הוקל לשמוע שני קרובי משפחה מתראיינים כך שהילדה לא תישאר ללא קורת גג. אחר הצהרים בדרך חזרה כבר דיברו על הסיבות לתאונה. כנראה תקלה בבלמים. נזכר שגם אני איבדתי לפני שנים בשלושה מקרים את הבלמים. חושב שכבר למדתי איך לצמצם את הסיכוי למקרים כאלו ומה לעשות אם חלילה זה קורה. מתפלא איך לאדם בעל ניסיון בנהיגה בשטח הררי לפי העובדה שפורסמה שהוא גר באזור צפת, התרחשה כזו תקלה שהוא לא הצליח להתמודד. בטוח יש תשובה הגיונית הקשורה בתקלה טכנית חמורה או בגורם האנושי. אינני יודע. מקווה שיהיו תשובות בהמשך. רשמתי לעצמי בראש לעקוב אחר חקירת התאונה. הרי זה העניין הציבורי ההגיוני, למנוע מקרים כאלו בעתיד.
במהדורות החדשות השונות בערב כבר התחילו לחרוג מגבולות התקשורת השומרת עלינו. השמות חוברו לתמונות, התמונות חוברו לסיפורים על, מכרים התראיינו לכל מקרופון פתוח וחזרו על אותן מילים ששומעים במקרים כאלו ללא תוספת מידע הכרחית לציבור. בימים לאחר מכן כבר הגיעו סרטי וידיאו פרטיים של המשפחה מאירועים שונים ועיסוק בחיי בני האדם שנהרגו בתאונה. האם הכרחי שהציבור יקבל מידע זה? למי זה תורם למעט ליצר המציצנות על משפחה שנעלמה. זה לא שהסרטונים האישיים והכתבות לא מעניינות, הם פשוט לא עניינו של ציבור הצופים. אין בדיווחים הפולשניים שום תועלת ציבורית ומוטב היה שיחתמו את הנושא בהספד על מעלותיהם הרבות של הרוגי התאונה. אם רצו הרוגי התאונה להחשף כך (והם כנראה שלא רצו ) אז היו הולכים לתכנית ריאליטי. מה השלב הבא? ראיון עם הילדה המסכנה ששרדה? מקווה שלא, זה יהיה שפל ביותר.
לדעתי יש כאן מקרה של תקשורת המרחרחת סביב האסון במטרה להוציא מהקרובים השונים כמה שיותר מידע אישי חושפני, "בפעם הראשונה" או "בתיעוד נדיר" או כל מילה שהם אוהבים להשתמש בה על מנת להעלות את הרייטינג. הייתי מרגיש טוב יותר אם הדיווחים מעתה ואילך יתרכזו בחקירת התאונה ובעצות למניעת טרגדיות נוספות. אך את הדבר הזה כנראה התקשורת תצניע, כי כבר בפתח עומד הקורבן התקשורתי הבא לחשיפת היתר, מרצונו או שלא מרצונו. הכל על מנת לספק את הצרכים המיידיים של הצופה הממוצע, ופחות על מנת להועיל לו באמת.
ואנחנו, נמשיך להעלות תמונות לפייסבוק. בתקווה שהוא ישאר תמיד סטנדרטטי וחסר עניין ציבורי, אלא רק עניין של מי שאוהב אותנו.
בברכת נסיעה בטוחה, שנחזור הביתה בשלום לצפות בטלויזיה בערב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה