יום שבת, 21 בספטמבר 2013

על מה נמחה היום? מספר הצעות

מי אמר שאנחנו לא מושפעים משכנינו הערבים? יש אפילו השפעה טובה - טרנד היציאה לרחוב במחאה, בתוספת או כהמשך למחאה ברשתות חברתיות. ההרגשה היא שנמאס מכל מיני דברים שהשלמנו איתם עד עכשיו, שצריך לעשות שינוי ואפילו אפשר. חלק מהמחאות מעניינות וצודקות, חלק לא בדיוק יודעות מה הן רוצות, וחלק באות בשביל האוירה של ההפנינג. לכולם דבר אחד משותף, ההרגשה שצריך לשנות. השאלה אם המחאה תבוא לידי ביטוי גם בתוצאות הבחירות. האם יהיו יותר מפלגות סוציאליסטיות, או שימשיכו למכור לנו תירוצים בטחוניים ונשאר עם המפלגות הקפיטליסטיות ו/או הסקטוריאליות שמתחזות למפלגות עממיות, ואחוזי הצבעה שהולכים ויורדים. בינתיים עד לבחירות הנה מספר הצעות נוספות לדברים שאפשר למחות עליהם. אם מארגנים איזושהי מחאה על סמך אחת מהן נא לא לשכוח לשלוח לי מסר...
אני מוחה שמזגן מרכזי עולה יותר מעשרת אלפים שקל. כיום עם התחממות כדור הארץ מזגן הוא צורך אלמנטרי בכל חדר. המדינה צריכה לעזור לנו לא למות מחום.
ואם כבר קיץ, אני מוחה על כמות המדוזות בים. אי אפשר להיכנס וחבל. הים כל כך יפה ובטוח שגם קריר. יש לארגן תכנית חירום לאומית להצלת מולדתנו מהמדוזות שהפכו לסכנה קיומית יותר מהמשטים לעזה.
אני מוחה על פערי הטמפרטורות בישראל. לא יכול להיות שבירושלים מחמש בערב יהיה נעים ובמישור החוף יהיה יותר מגעיל משעות הערב. המדינה חייבת לסבסד הסעות מהמרכז לירושלים ובסופי שבוע גם אכסניות. נסעתי לירושלים אחר הצהריים אבל כל יום זה יקר ומעייף. בתמורה תושבי המישור יארחו את הירושלמים בחורף, בימים בהם הטמפרטורות יורדות מתחת לארבע מעלות.
אני מוחה על כמות הצעצועים לילדים שמפוזרים בכל הבית. לא מספיק שבערב יושבים בסלון ומרגישים בג'ימבורי, גם צריך בלילה לדרוך על מכונית קטנה, לאבד שיווי משקל וליפול על משהו מצפצף, לאחוז בכיסא רק כדי לגעת בבובה שאומרת - אמא אני אוהבת אותך. בינתיים הקטנה מתעוררת והלך חצי לילה.
אני מוחה שאורזים את הצעצועים האלה יותר גרוע מעציר בטחוני מסוכן. אזיקונים, הדבקות, כיסויי פלסטיק שחותכים את היד וכל מיני לחצנים מסתוריים שנועדו למנוע את בריחת הצעצוע. יצרני הצעצועים חושבים שהצעצועים מסוגלים לברוח?
אני מוחה נגד בנות שהולכות אחרי חצות עם עקבים שמרעישים וכל הרחוב שומע. אי אפשר לסגור חלון כי המדינה לא דאגה למזגן, ואנו נאלצים לשמוע כל זוג עקבים ברחוב. ואם מלווה אותה בחור עם כפכפים זה נשמע כמו מוזיקה אלקטרונית גרועה. הכי גרוע שהם מתחילים לריב באמצע הרחוב. אז אתה צריך לקום לשתות וההמשך כבר מתואר במחאה הקודמת.
אני מוחה נגד פרסומות לאוכל אחרי עשר בלילה. להיות רעב בשעה כזו זה לא בריא ולא דיאטטי. כבר אכלנו מספיק לאותו היום ולא צריך לשכנע אותנו לעוד.
אני מוחה נגד מחירים מטורפים בגני ילדים עד גיל שלוש. של מי הרעיון שעד גיל שלוש הילד לא חייב חינוך? אלו השנים הכי קריטיות בעיצוב האישיות. המדינה לא מממנת מסגרות ומשאירה את התחום פרוץ לחלוטין ויקר מאוד. כדי להחזיק כלכלית צריך להוליד בהפרש של ארבע שנים או שתהיה לך סבתא לא עובדת, בריאה, זמינה ומוכנה לטפל בנכד, או הורים שכבר מתו אבל השאירו לך ירושה גדולה מאוד.
אני מוחה שרוב גני הילדים יוצאים לחופשה של שבועיים לפחות באוגוסט ועדיין לוקחים תשלום מלא על החודש, בטענה שזה חופש שמגיע לעובדים. באותה נשימה הם מכריזים על קייטנה בפרק זמן זה עם אותם עובדים בעלות של אלף שקלים נוספים.
אני מוחה נגד פארקי מים למיניהם שהמעברים בין המתקנים וההמתנה בתור הארוך לעלות על אחד מהם לא מוצלים. מפארק כזה חוזרים בעיקר עם כוויות בכפות הרגליים, שמונים אחוזים מהזמן שבילית בוזבז בתור עם מאות ילדים רעשניים, וחור גדול בכיס. עדיף ללכת לים, אבל שם יש עדיין מדוזות, כי המדינה לא דאגה לסלק אותן.
אני מוחה נגד אנשים שמצלצלים חזק בפעמון הבית, כאילו באו ללכוד מבוקש, בדרך כלל גם לאחר שמונה בערב, ואז מבקשים צדקה למשפחות מרובות ילדים שנזקקות או לחתונת אברך, ונראים כועסים ומופתעים כשאני מסרב. בימי התרמה לארגונים כמו מלחמה בסרטן, נוער בסיכון, חרשים ועיוורים אני תורם בהחלט. הם לא באים בשעות מאוחרות, מבקשים בנימוס, והכי חשוב לא הביאו על עצמם את המצב בו הם נמצאים. יש הלכה לבדוק האם האדם שאתה נותן לו צדקה ראוי לקבלה. 
אני מוחה נגד אלו שדורשים ממני ברחוב להניח תפילין. אם מבקשים בנימוס ואני מסרב בנימוס אז הכל בסדר. כשמתחילים להעיר - מה אתה לא יהודי? אני עונה שמי שמסכן את חייו בשירות צבאי בישראל יותר יהודי ממניח תפילין. לנודניקים מוסיף שרבי עקיבא ורבי שמעון בר יוחאי גם היו לוחמים. אם מעירים לי שזה בחינם, אני עונה שאני רגיל לעבוד בשביל לקבל משהו.
אני מוחה נגד אנשים שמנסים לשכנע אותי לעשות משהו בטיעונים של "כולם עושים ככה", ככה זה היום", "מה אתה לא? כל המדינה כבר כן" וכדומה. כולם זה לא טיעון משכנע. צריך משהו יותר רציני.
אני מוחה נגד אנשים שמשתמשים במילת התיאור הראשונה כלפי אדם בעדה שלו. זה גזעני ומגעיל. בדרך כלל זה משמש גם כתירוץ למשהו שלילי שהאדם הזה עשה. כמו כן נגד אלו שמשתמשים בעדה שלהם כדי להצדיק את כשלונם, או התנהגותם.
אני מוחה נגד גיל הפנסיה. קיים סיכוי שעד אז לא אהיה מספיק בריא כדי להנות ממנו. צריך לצאת לפנסיה בגילאים שלושים עד ארבעים. אחר כך שהילדים גדולים וטיילנו מספיק, אפשר לחזור לעבוד.
אני מוחה נגד אלו שמתים בלי להשאיר כתובת. לפחות שיצרו קשר פעם בשנה. בעיקר אם זה הורים, סבים וסבתות. יש לי הרבה מה להתייעץ איתם. צריך להמציא אפליקציה כזו שתאפשר קשר על בסיס קבוע.
אני מוחה שכל אוטובוס עושה סיבוב בכל מקום עד שהוא מגיע ליעד, כמו כלב שחייב לסמן טריטוריה. עד שהוא מגיע כבר יש בחילות, והאדם שהתיישב לידך מתחיל להזיע יותר מדי.
אני מוחה נגד אלו שמדברים בנייד שלהם בקולי קולות במקומות ציבוריים. זה לא מעניין אותנו מי אמר מה למי. יש בשביל זה תכניות ריאליטי. אנחנו רוצים שתישאר דמות אנונימית ושקטה.
אני מוחה נגד אלו ששולחים הודעה בנייד במקום לדבר איתך. מעצבן כשהם מבקשים ממך משהו בהודעה, מעליב לגלות שאתה חלק מרשימת תפוצה בחגים, והכי מעליב זה הודעת "מזל טוב".
ואנחנו...אנחנו נמחה נגד רשומות ארוכות מדי וללא פואנטה ברורה. פשוט בא לי למחות. עם הקוראים הסליחה...
בברכת הצלחת המחאה בעד החזרתו של גלעד שליט במהרה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה