שמש אדום ושניצל ירוק

הילד שלי כבר בן חמש וחצי והוא בכיתה א'. אחד הדברים שאני הכי מתגאה אצלו (ויש הרבה דברים כאלה...) זאת השפה העשירה שלו, דימויים ומטפורות מדויקות, תיאורים ציוריים ובכלל... כבר אמרתי שהוא יהיה עורך דין כשיגדל, הוא מתווכח על כל דבר ומנסה תמיד להוכיח שהוא צודק ו... לפעמים גם לי קשה לסתור את הטעונים שלו... מכאן אני יכולה רק לחשוש מה יהיה בגיל ההתבגרות... לחילופין, הוא יכול להיות ארכיאולוג כי הוא באמת, אבל באמת "חופר". לדבר בשבילו זה כמו לנשום, עושה את זה באותה הקלות ובאותה המהירות. וממה כל זה התחיל? עלה אצלי רעיון לרשום חלק מהביטויים של הילדון שלי, מחייה השפה העברית, בעקבות רשומה משעשעת שקראתי באחד הבלוגים .

גילעד התחיל לדבר מאוד מוקדם (איך לא!) ומאז הוא לא שותק. המילים הראשונות שלו היו "אבא" ו"אמא" - בסדר זה בוודאי, אז מה שאמא זאת שסבלה 16 שעות בלידה, הילדים מתחילים מ"אבא"... את "אמא" הוא אמר בצורה מיוחדת במינה - הפכתי להיות "מא-א!", ככה עם התלהבות וסימן קריאה ב"א" האחרון". אחר כך לימדתי אותו מילה חשובה מאוד: "תודההההה", עם "aaaaa" ארוך. מילה הבאה הייתה פרקטית יותר, בקבוק: "באבייי", שוב עם "eeee" ארוך. בערך באותה התקופה גילעד גם עבר בגן מתינוקייה לקבוצה "בוגרת" יותר. הגננת יום למחרת שאלה כשבאתי לקחת את הנסיך: "כל היום הוא רץ וצועק: "באבי, באבי", מה זה "באבי"?. תיקנתי אותה: "זה לא באבי, זה באבייייי". איזה מבט קיבלתי מהגננת... אך בתור גננת טובה ומקצועית, במקום להציע לי מיד אשפוז כפוי, היא ניסתה להסביר לי שאם הילד מדבר בצורה לא נכונה, צריך לתקן אותו. "אבל זה חמוד!" אמרתי ואז אני חושבת שהיא הבינה שאין עם מי לדבר....

אחד הזיכרונות המשעשעים שלנו - כשחמותי ז"ל שמרה על גילעד כשהיה בערך בן שנה וחצי. כשחזרנו הביתה היא פגשה אותנו בדלת מודאגת: "מה זה "גוסגו"???? הילד כבר שעה בוכה ומבקש "גוסגו, אוצה גוסגו!" ואין לי מושג מה זה!". הכוונה הייתה ליוגורט האהוב של גילעד, יוגורט דנונה באריזה סגולה שהפך ל... יוגורט סגול. עד עכשיו ברשימת הקניות מופיעים אצלנו "יוגורט לבן בצבע אדום", "יוגורט לבן בצבע ירוק" ובוודאי "יוגורט לבן בצבע סגול" לפי צבעי האריזות...

עד היום בעלי מתקשר אליי לעבודה ומבקש "לפתוח שמש אדום" ואני יודעת שצריך לפתוח לו את השער לחניה... שמתם לב לתמרור "עצור" שבכניסה לחניונים? "שמש אדום" או לא "שמש אדום"?.. המצאה גאונית של גילעד מגיל שנתיים ואני מתכוונת לרשום אותה כפטנט. אני זוכרת כשהיה בגיל כשנתיים וחצי נסענו לטיול בחרמון, שעות רבות של נסיעה ברכב, הגענו לכניסה למלון וגילעד צעק בהתלהבות מהמושב האחורי: "הנה שמש אדום!". וואלה, חבל על כל הנסיעה, יכולנו לקחת את הילד לטיול חניונים בעירנו והיה מרוצה באותה המידה. ואני כבר לא מדברת על זה שבערך באותה התקופה הוא כבר ידע לזהות את כל הסמלים של כל הרכבים, כולל מאיזו מדינה הם מגיעים. החלטנו ללמד כדי להעסיק אותו במהלך הנסיעה כדי שישתוק קצת, מיותר לציין שזה לא עזר... "גילעד, תסתכל, איזה רכב עוקף אותנו? - זה ניסן, ואחריו פולקסוואגן, אמא, למה לפולקסוואגן יש גלגלים של סקודה?!" וואלה, עד עכשיו לא שמתי לב שסימני הרכב מופיעים גם בגלגלים, ועוד לשים לב שהם לא תואמים?.. באותו הרגע הבנתי שלילד יש גם עתיד בתור חוקר מז"פ... ובדיחה שהוא בעצמו אחראי עליה בערך מאותה התקופה: "אמא, אם יש רנו מגאן, אז יש גם רנו מבית ספר?..". 

יש בוודאי עוד המון דברים לספר, אבל כאן אפסיק לחפור... עכשיו גילעד כבר מדבר בצורה נורמלית אך עם הרבה שיחוקי לשון שמפתיעים אותי כל פעם מחדש. לדוגמא, אתמול המציא מספר בשביל לציין אין סוף - "אלפאתאלפים". מחייה השפה העברית, איך שאמרתי... עכשיו מחכה בקוצר רוח שגם הנסיכה הקטנה שלנו תתחיל לדבר, נשמע איזה חידושים היא תביא...

ואם מדברים על ילדים... מה האוכל האולטימטיבי של ילדים? נכון, שניצל. שניצל עם אורז, שניצל עם פסטה, שניצל עם פירה, שניצל עם צ'יפס וכוכב הצלחת - שניצל עם קטשופ! אך אני מחפשת כל הזמן איך לגוון. גילעד מאוד אוהב זיתים, אז מצאתי את השילוב האולטימטיבי והטעים. קצת יותר עבודה מהשניצל הרגיל אך נראה יפה. באותה הצורה אפשר בוודאי "לגלגל" כל מילוי שרוצים - פטריות טריות, בצל מטוגן, עשבי תיבול... אין גבול לדמיון.

שניצל ממולא בזיתים 

מצרכים:

חזה עוף - פרוס דק לשניצלים
למילוי: זיתים פרוסים לטבעות
לציפוי: להכין שלוש קערות נפרדות - קמח; ביצה מתובלת במלח, פלפל שחור ופפריקה אדומה מתוקה; פרורי לחם מעורבבים עם 2-3 כפות שומשום

הכנה:

לשטוף את הזיתים במים רותחים - כדי להוריד את המליחות.

לשים כף מהזיתים על השניצל הפרוס. לגלגל ולהדק. לטבול בקמח, אחר כך בביצה ואחר כך בפירורי לחם.

לחמם מחבת עם קצת שמן, לטגן כשתי דקות מכל הצדדים.

לסדר את השניצלים בתבנית מרופדת בנייר אפיה, לטפטף מעל קצת שמן זית ולאפות כ-20 דקות בתנור שחומם מראש לחום של כ-170 מעלות.

נ.ב. בחיפושים התמידיים שלי אחרי אוכל טיפה בריא יותר (ופחות טרחה) ניסיתי גם להכין את המתכון ללא טיגון מקדים. הפעם זה לא עבד... השניצל האפוי בצורה כזאת היה יבש מדי. אי אפשר גם להסתפק רק בטיגון, כי אז בגלל שה"רולדה" עבה, עד שהבפנים של השניצל מוכן, הציפוי כבר משחים מידי לטעמי...