בקצה השני של הים התיכון

משום מה יש דברים שלא מתרגלים אליהם. אחרי אינתיפאדת אל אקצא אותה עברתי בתור סטודנטית באוניברסיטה העברית בירושלים, אחרי עופרת יצוקה כשאני בהריון מתקדם מנסה להסביר לילד הגדול האם זה כואב כשטיל פוגע בך. כביכול אמורה להיות כבר מורגלת, כבר לא לפחד, הפעולות כבר אוטומטיות ומתורגלות עשרות פעמים. בבית, בעבודה, בנהיגה. לא לשכוח להרים בלם יד, לא לשכוח להעביר ל"ניוטרל". ועדיין לפעמים, כששומעת רעש חזק מדי של אמבולנס או אופנוע חולף, הגוף נכנס לרבע שנייה למצב של כוננות. אבל כשזה אמיתי, לא מתבלבלים עם כלום. כמו צירים. בהריון הראשון הייתי נורא לחוצה מזה שיבואו צירים ולא אדע לזהות מה זה. מי שעברו כבר את הלידות הרגיעו אותי - כשזה יבוא, את כבר תדעי. כמו אחרי הלידה הראשונה, אני כבר יודעת שאכן אי אפשר להתבלבל, אבל כמו ללידה, אי אפשר להתרגל.

כשכולם ביחד בבית זה מפחיד פחות. אם זה ביום, בעלי מרים את הילדה, הילד כבר מורגל ונכנס ראשון לממ"ד, אנחנו אחריו. בלילה הילדים ישנים בממ"ד וזה יתרון גדול שלא צריך להרים אותם באמצע השינה. אנחנו נכנסים אליהם לחדר וסוגרים את הדלת, מקווים שהאזעקה לא תעיר את הילדה שתצרף את קולה לקול המהומה. אך כשהמשפחה בנפרד - כאן הלחץ האמיתי. איפה, מה, מתי, שמעו, הספיקו, נכנסו?...

בשבת זה לא היה אמבולנס, זה היה הדבר האמיתי. ובדיוק כשגילעד ובעלי יצאו לטייל בפארק. תפסתי את הטלפון כאילו שזה מה שיעזור, רצתי למרפסת לראות אם הם בגן שעשועים למטה וראיתי אנשים בריצה על חייהם כששעון עוצר סופר את השניות לאחור. בדרך כלל זה לא מחזה שרואה אותו כי בעצמי נכנסת לממ"ד. מחזה סוריאליסטי ממש. ממרפסת קומה חמישית זה היה נראה כמו סרט מלחמה אילם. כי את האנשים לא שומעים, את כל הצלילים מכסה האזעקה. לכולם אותו פחד בעיניים, בראש, ברגליים. לכולם אותה מחשבה. הנה ילדים ואמהות עם עגלות רצים בפארק לכיוון הבניינים הסמוכים. הנה ברחוב ממול במהירות של אצן אולימפי רץ בחור צעיר, משום מה לא נכנס לבניין הקרוב, כנראה מרוב הלחץ והבלבול רץ דווקא לכיוון הבניינים המרוחקים יותר ונכנס ללובי. והנה אצלנו במגרש החניה הגדול בין המכוניות החונות רץ זקן. ראיתם פעם איש זקן רץ? מנסה, אך לא מצליח, הגב מקופל, הרגליים זזות מהר אך הצעדים קצרים והוא כמעט ולא מתקדם. כובע מצחיה וחולצת משבצות, לא עוזב את עגלת הקניות מהיד, האזעקה קורעת את האוויר ולי נדמה שאני שומעת את דפיקות ליבו. לא מסוגלת לזוז מהמרפסת ולהיכנס לממ"ד, מסתכלת עליו ובוכה, כי זה נוראי לראות איש זקן רץ. בבקשה, תספיק! אני כמעט צועקת מלמעלה, והוא נכנס מתחת לגג של החניה המקורה, גם סוג של מחסה. אני נכנסת לממ"ד, מחבקת את הילדה שהרגע התעוררה משנת הצהריים שלה, סופרת את השניות, מחכה לבום, לא מסוגלת לשכוח את הזקן שרץ בחניה.

זה פשוט היה נראה כל כך לא נכון. איש זקן לא צריך לרוץ מבוהל ברחוב. ילדה בת שנתיים לא צריכה להתעורר משנת הצהריים מצלילי האזעקה. ילד בן שש וחצי לא צריך לפחד לצאת לפארק שעשועים. ואני לא צריכה לקפוץ מרעש של אופנוע או לתכנן את מסלול הנסיעה שלי לעבודה לפי "תחנות מילוט": שם יש חניון תת קרקעי לתוכו אוכל להיכנס עם הרכב או שם אני אוכל לעצור ולרוץ לכיוון הבניינים. רק לא לשכוח להרים את בלם היד ולהעביר ל"ניוטרל". זה גם לא נכון שבצד השני גם יש זקנים שרצים וילדים קטנים שבוכים כי הפריעו להם לישון. זה לא צריך להיות כך.

פתרונות אין לי. יש לי אוכל טעים ומנחם שמגיע ממקומות אחרים, מהקצה השני של הים התיכון. גם שם יש הרבה דברים לא נכונים, כמו בכל מקום, אבל אחרים.

מתכון עתיק שלי שמלווה אותי כבר הרבה שנים, ממש מתחילת הניסיונות שלי במטבח. כבר לא זוכרת באיזה פורום מצאתי את המתכון, רק זוכרת שהוא היה נקרא "עוף בסגנון באסקי". כהרגלי המתכון עבר הרבה עיבודים וכבר לא יודעת אם הבאסקים עצמם היו מזהים אותו... בעצמי הופתעתי שהמתכון עדיין לא פורסם בבלוג, אז הגיע הזמן. ככה זה צריך להיות כמו בתמונה, סיר רחב על הגז, מלא באורז ודברים טובים, לא פוטוגני בכלל אך מעלה אדים וניחוחות. משביע ומנחם. אולה!

פאייה עוף ונקניקיות צ'וריסו

מצרכים:

1 עוף מחולק
1 בצל גדול קצוץ
3 פלפלים צבעוניים (אדום, ירוק, כתום) פרוסים לרצועות קצרות
2 עגבניות קצוצות
כ-300 גר' נקניקיות צ'וריסו או מרגז
1/2 1 כוס אורז
2 כפות רסק עגבניות
1/2 2 כוסות מרק עוף (אפשר מאבקה)
1 תפוז גדול - חצי מהתפוז לפרוס לקוביות ומהחצי השני לסחוט מיץ
2-3 כפות זיתים שחורים פרוסים לטבעות
כמה חוטי זעפרן מומסים 10 דקות ברבע כוס מים רותחים.
תיבול: מלח, פלפל שחור, פפריקה אדומה מתקוה ופפריקה אדומה חריפה

הכנה:

לחמם מעט שמן זית במחבת גדולה ורחבה ולטגן את העוף עד להזהבה. להוציא את העוף לצלחת.

באותו השמן בו טוגן העוף להזהיב את הבצל, להוסיף את הפלפל ולטגן יחד כמה דקות.

להוסיף את העגבניות וצ'וריסו ולטגן יחד כ-3-4 דקות נוספות.

להוסיף את האורז ולערבב. להוסיף מרק עוף, מיץ תפוזים סחוט מחצי תפוז, רסק עגבניות, תבלינים ומי זעפרן ולערבב הכל. להניח מעל את העוף. לסדר מעל העוף את הזיתים ופלחי תפוז.

לכסות ולבשל על אש נמוכה כ-40-50 דקות.