על הפיתה, ועל הסלק וגם על הקלות הבלתי נסבלת של הפרוטקציה

פעם ראשונה מאז שאני זוכרת את עצמי - זה הצליח לי. השמן המניע את גלגלי הביורוקרטיה, מטה הקסמים הפותח דלתות סגורות. קוראים לזה פרוטקציה, ואיך שאומרים - אם יש לכם קשרים, אתם ממש לא צריכים אותה. לא פעם "האשימו" אותי לשווא בשימוש בקסם הזה. תמיד הייתי נעלבת קשות - השקעתי מאמץ בשביל להגיע להישג כלשהו, ואת המאמץ הזה מוחקים על ידי מילה אחת: "פרוטקציה". כשהשתחררתי, לדוגמא, והתחלתי לעבוד בחברת הייטק מובילה, פה אחד הסכימו כולם ש"המפקד שלי סידר לי".  כמה פשוט - ככה קל.

אנחנו עוברים דירה ב-01.09. על המעבר, על המתווכים והעורכי דין שבדרך, על הצ'קים עם כמה אפסים שעוברים דרכנו בלי לעצור אפילו לרגע ולגרום לבנקאי שלנו לחייך, על שמונה שנים שנצטרך להכניס לתוך ארבעים ארגזים  - על כל זה יבואו רשומות בהמשך, תוך כדי התאוששות בין ארגזי קרטון. כעת רק פרט קטן מתוך הפרוייקט הגדול.

מצויידת בחוזה מכירה וחוזה רכישה (וכמה שערות לבנות שהם עלו לי), פונה אני לעירייה. "אנחנו עוברים דירה - אני מספרת. - הילד עולה לכיתה ג' ומול הבית החדש, בדקה ורבע הליכה ממנו, נמצא בית ספר יסודי שאנחנו מעוניים להרשם לשם". ופה מתחיל ה"אבל". בית ספר זה במקרה נחשב לאחד הטובים בעיר. אגדה אורבנית מספרת שלילה לפני פתיחת הרישום לכיתות א' צריך לעמוד מול שערי בית הספר מחצות ועד הבוקר על מנת להספיק ולרשום את הזאטוט כי בשעה שמונה וחצי, חצי שעה מפתיחת הרישום, כבר אין שם מקומות. וכיאה לאגדה אורבנית טובה, היא גם מגשימה את עצמה. וההורים עומדים למרות שזה ממש לא קריטריון לאיכותו של בית הספר.

כך שאני לא באמת יודעת עד כמה בית ספר זה הוא טוב ועד כמה הוא מצדיק את הלילה הלבן מול השער הירוק, אך לי אומרים כעת בעירייה - שלא ניתן. לא לבית ספר זה. יש שניים נוספים בשכונה, לשם אפשר. אבל הם עשר דקות - רבע שעה הליכה מהבית, אני מנסה להסביר. אנחנו מעדיפים לבית ספר זה. אי אפשר, עונים לי...

טוב, ננסה בדרך אחרת. אני פונה למנהלת בית הספר הכל כך מבוקש ונעצרת במחסום המזכירות. "מה אתם יכולים לעזור לי? - אני שואלת - אנחנו עוברים לכאן ומעוניינים מאוד להרשם לבית ספר שלכם. במיוחד ש.... (ואני שולפת את הקלף הסודי) מדובר בתלמיד מצטיין, ילד  המאובחן כמחונן...". אך עם כל הצער, הם לא יכולים לעזור. המנהלת לא אחראית על הרישום, רק דרך העיריה. "אבל בעירייה אמרו לי  שאין מקומות. בוודאות יש לכם נשירה, תנודת תלמידים, זאת כיתה ג', תמיד בשכבה אחד עוזב, אחד בא...". נכון, הכל נכון, מסכימים איתי, אך הרישום הוא דרך העירייה. והנה שוב אני חוזרת לעירייה ושוב מסבירים לי שיש שני בתי ספר נוספים בשכונה. ואיפה שאני מבקשת - אין. פשוט אין. אי אפשר. לא ניתן. לא, לא ולא. ועוד פעם לא.

נוסעים לסיבוב בשכונה החדשה, מנסים להעריך כמה זמן הליכה מבתי ספר הנוספים ועד הבית החדש, האם המטפלת שמוציאה את גילעד תוכל לעשות את זה ברגל או שתצטרך לעלות איתו על אוטובוס. ויש קו שעובר כאן? או עדיף קיצור דרך הפארק? ומה יעשו בימי גשם? ואז... ואז אני נזכרת. נזכרת בה. היא בלונדינית, היא יפה, היא עובדת בעירייה במחלקת החינוך, היא לקוחה שלנו והיא המלאך שיציל אותי. כל כך הרבה שנים אני משקיעה מאמצים בשביל להשיג כל מיני דברים לבד. מסתבר שהרבה יותר פשוט להרים טלפון לג. ולבקש עזרה. ואז ג'. מפנה אותי ל-ס' וס' מבקשת שאקפוץ אליה יום למחרת והיא תראה מה אפשר לעשות. יום למחרת מתייצבים במקום אצל ס', מגישים לה צילום חוזה וצילומי תעודות הזהות וחוזרים על מילות הקסם: "ג' שלחה אותנו" - והנה ג' עצמה מחייכת מהחדר הסמוך. "המתינו פה בבקשה" - מבקשת ס' ויוצאת מהמשרד. חוזרת אחרי חמש דקות ונותנת לנו דף מודפס עם חותמת למטה. "מה זה?" - אני שואלת. "האישור שלכם. אישור על המעבר. עם זה תגשו למזכירות בית הספר ושם תקבלו רשימת ספרים וכדומה".

כשההלם הראשוני עובר, אני מבינה שהצליח לי. אין דבר כזה - "אין, לא ניתן" אם ג' מבקשת וס' מאשרת. הקלות הבלתי נסבלת של פרוטקציה, אני עוד עלולה להתרגל לזה...

ועכשיו נעבור לפיתה. מה כבר אפשר לכתוב על הפיתה? שזה הכי טעים עם גבינה צהובה? האמת שזה נכון, אך אם נצא מהמציאות הישראלית (שפרוטקציה ופיתה זה חלק ממנה...), מסתבר שביוונית פיטה - זה בעצם טארט או פשטידה על בסיס בצק, בעיקר בצק פילו. ויש במטבח היווני מאות סוגים כאלה. יש טירופיטה - פשטידה עם גבינה (מזמן ב-to do list) יש ספנקופיטה - פשטידת תרד (גם באותה הרשימה...) , יש פאזיפיטה - עם עלי מנגולד, יש פראסקופיטה - עם פראסה. הרעיון ברור (וטעים), יאסו! ויש גם פדזארופיטה. שזה בעצם טארט סלק גבינות ונענע. באיות אני לא בטוחה (רוצים ביוונית? בבקשה -Παντζαρόπιτα)  אך השילוב המעניין קנה אותי והקפיץ את הפיטה הזאת מעל כל שאר הפיטות ברשימה (ביוונית זה עם "ט", כן? :)) .

תסלחו לי על כמות הסופרלטיבים, כמה שזה יפה, ככה זה טעים - אירחתי בשבוע אחד פעמיים, פעמיים באותו השבוע הכנתי את הטארט ופעמיים הוא היה כוכב השולחן...  לא להיבהל מאורך המתכון - הרבה אותיות, מעט עבודה. מילה על הבצק הפריך כאן - הוא נפלא! עם כמות קטנה יחסית של חמאה, שדרוג בטעם על ידי הוספת שמן זית, אני בהחלט אשתמש בבצק זה כבסיס למאפים נוספים. אפשר אף לוותר לחלוטין על החמאה בבצק ולהכין על בסיס שמן זית בלבד (להגדיל את הכמות שלו בעוד כ-2-3 כפות), הבצק יהיה קצת יותר קשה. הטעם המתקתק של סלק משתלב מעולה עם גבינות (ניסיתי אותו כבר בלביבות סלק כאן) ותוספת של קצת נענע רק משדרגת את השילוב המושלם הזה. איך אומרים "בתאבון" ביוונית?..

טארט סלק, גבינות ונענע 

מצרכים:

לבצק:
1/2 1 כוסות קמח
1/4 כפית מלח
1/4 כוס שמן זית
30 גר' חמאה קרה, חתוכה לקוביות קטנות
3-5 כפות מים קפואים

למלית:
3- 4 סלקים מבושלים או אפויים, פרוסים

2 בצלים גדולים, קצוצים
2 כפות שמן זית
2 שיני שום, קצוצים דק
2 ביצים
1/2 כוס שמנת לבישול 10% (פעם שניה שהכנתי החלפתי את השמנת ב-1/2 כוס יוגורט לבן חמוץ 4.5%, אפשר גם להחליף בשמנת חמוצה)
100 גר' גבינה בולגרית מפוררת
2 כפות נענע קצוצה
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס, טימין

הכנה:

מתחילים בהכנת הסלק. הכי מהיר - לבשל אותו. לקלף, לפרוס לחצאים ולבשל במיקרו בסיר עם מים, מכוסה, כ-20 דקות, עד שהסלק מוכן - לבדוק עם מזלג שהסלק רך. לקרר ולפרוס לחצאי עיגולים בעובי כחצי ס"מ כל אחד.

אופציה נוספת - סלקים צלויים, לטעם מודגש יותר של סלק. לחמם את התנור לחום של 200 מעלות. לקלף את הסלקים ולפרוס לפרוסות בעובי כחצי ס"מ כל פרוסה. לסדר את הפרוסות בתבנית גדולה מרופדת בנייר אפייה ולהזליף מעליהם קצת שמן זית. להכניס לתנור למשך כ-25 דקות עד שהסלקים מוכנים - לבדוק עם מזלג. להוציא מהתנור ולצנן.

ניתן להכין את הסלקים עד יומיים מראש ולשמור בכלי סגור היטב במקרר.

בצק:

במעבד מזון לערבב היטב את הקמח, המלח ושמן הזית. להוסיף את החמאה ולערבל רק עד לקבלת פירורים עדינים בשלושה - ארבעה "פולסים" קצרים. להוסיף 3 כפות מים ולערבל כמה שניות נוספות. אם הבצק עדיין פירורי מדי, להוסיף עוד מים בהדרגה.

להעביר את הבצק לתבנית של פאי. לסדר את הבצק בתבנית בעזרת הידיים - ליצור גם דפנות. לכסות בניילון נצמד ולשמור במקרר כ-30 דקות.

לחורר את הבצק עם מזלג ולאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-20 דקות. להוציא את התבנית, לא לכבות את התנור.

בינתיים להכין את המילוי.

לטגן את הבצל עם שמן זית עד להזהבה. להוסיף את השום ואת הטימין ולטגן יחד כחצי דקה. להוסיף מלח ופלפל שחור גרוס, לערבב ולהעביר על קלתית הבצק, לשטח בשכבה ישרה.

לערבב את הביצים עם השמנת, גבינה בולגרית, פלפל שחור גרוס ונענע. לשפוך מעל שכבת הבצל.

לסדר מעל את פרוסות הסלק. אפשר לפזר מעל הסלק קצת גבינה בולגרית מפוררת.

לאפות כ-30-35 דקות בחום 180 מעלות.

לפני האפייה -

ואחרי...

מקור להשראה