אמא של גילעד

התלבטנו בנוגע לשם עד לרגע האחרון. כשהמוהל אמר: "ויקרא שמו בישראל..." בעלי עוד הסתכל עליי עם סימן שאלה במבט - האם אנחנו סגורים על השם. הנהנתי מתחת למפל הדמעות - בכיתי במהלך כל הברית, לחוצה עד כדי היסטריה. וכך הוצג ילדנו הבכור לעולם - גילעד. עם "י", למרות שמורות ללשון מתנגדות לרעיון, כי הוא צריך להיות גיל עד, שמח תמיד.

כשגילעד היה בן שנה וחצי, נחטף גלעד שליט. שעות ארוכות דיברו בטלוויזיה על החטיפה ושאלו "איפה גלעד". גילעד שלי שאז למד כבר לדבר (ומאז לא שותק לרגע), צעק על הטלוויזיה בחזרה - "הנה גילעד". עד אז כששמעו את השם של הילד שלנו, כולם אמרו - איזה שם מקסים! מרגע זה, בין אם זאת גננת בגן החדש, המוכרת הידידותית בחנות בגדים או רופא בקופת חולים ששומעים את השם גילעד, חושבים על גלעד. רואה להם את זה בעיניים, אסוציאציה שכבר לא נשלטת. אסוציאציה שעושה לי לא נוח. רגשותיי מעורבות לגבי זה. מצד אחד זה שם הכי יפה בעולם והכי מתאים לילד שלי, במיוחד בפירוש הנוסף שנתנו לו - גיל עד. מצד שני, הייתה לי תחושה שבגלל השם אני מרגישה יותר חד את הכאב על גלעד, את הכאב של אמא שלו. כששומעת ש"גלעד הוא ילד של כולנו", בשבילי יש לזה משמעות נוספת. ובדיעבד, אם גילעד היה נולד אחרי החטיפה, לא הייתי בוחרת לו את השם הזה, שוב בגלל האסוציאציה הכואבת. גם גילעד שלי יותר רגיש לנושא מכל ילד אחר בגילו, גם בגלל השם.

- איך ילדים קראו לך בבית הספר כשרצו לפגוע בך? - שאל אותי גילעד לפני כמה שבועות.
- "תפוזינה" - בגלל שאני ג`ינג`ית והם חשבו שזה מצחיק - עניתי, - למה אתה שואל? קוראים לך ב"שמות" בבית הספר?
- כן, קוראים לי "גלעד שליט שיושב בשבי בעזה", וזה ממש פוגע כי אני לא בשבי ואני לא רוצה להיות לא בעזה ולא בכלא.

קפאתי במקום. הרוע של ילדים בני שבע... ניסיתי להסביר לגילעד שזאת מחמאה שמשווים אותו לגלעד. כי גלעד יושב בשבי כי הוא גיבור, הוא חייל שנלחם בשביל המדינה שלו. ואז ישבנו וניהלנו שיחה ארוכה על הצבא, על החיילים ועל כך שהמדינה שלנו חייבת לעשות הכל בשביל לשמור על החיילים ששומרים עליה.

והנה, באיחור של חמש שנים, זה אמור לקרות. אני מלאת חששות מסיבוך של הרגע האחרון ומלאת אופטימיות זהירה. אופטימיות שאמא של גלעד סוף סוף תחבק את בנה. כי גם אני אמא. של גילעד. וכשמדובר בילד שלנו שאלה של מחיר אינה רלוונטית.

מנסה לחשוב לאיזה עולם גלעד אמור לחזור. עולם, ממנו נזרק לחמש שנים, חוזר חזרה אך לא לאותה נקודה. סוג של נסיעה בזמן. עולם שהוא לא מכיר, עולם של פייסבוק, אייפון וראליטי. עולם שבו אנשים התחתנו, נולדו, התגרשו, למדו, נסעו לחו"ל. חיו את החיים שלהם. גילעד שלי עוד מעט כבר בן שבע, בשביל גלעד הזמן הזה קפא. ובטלוויזיה, כששואלים עכשיו "איפה גלעד?", כרמל, ילדה שלנו שנולדה במהלך הזמן הקפוא של גלעד, רצה ומחפשת את אחיה.

בשביל לסיים את הרשומה עם טעם מתוק - עוגה שגילעד שלי מאוד אוהב. הוא קרא לה "עוגת מילקי קפוצ`ינו" על שם המעדן האהוב עליו. העוגה - שדרוג שלי על בסיס עוגת "קרם על הקרם" של פסקל רובין פרץ. את התמונה אני לא ממש  אוהבת (מי שהמציא שעון חורף לא חשב על בלוגי אוכל חובבנים נטולי תאורה מקצועית), אבל העוגה מומלצת מאוד, קלה מאוד להכנה וטעימה עד אין סוף.

שיהיה חג שמח וכולנו מחכים לסיומו השמח עוד יותר.

עוגת מילקי קפוצ`ינו

לשים ♥ - להכין יום מראש, העוגה צריכה להיות לילה במקרר. תבנית מומלצת - עגולה מתפרקת 26 ס"מ.

מצרכים:

לבסיס:

6 ביצים מופרדות
6 כפות סוכר
1 אינסטנט פודינג בטעם אגוזים או שוקולד
2 כפות קקאו

למוס:

1 שמנת מתוקה להקצפה (32% - 38%)
1/2 כוס חלב
250 גר` גבינה לבנה
2 כפות קפה (לא משקה, אבקה)
1 אינסטנט פודינג בטעם ריבת חלב 

לציפוי שוקולד:

100 גר` שוקולד מריר
25 גר` חמאה
2 כפות חלב
1 כף קפה (אבקה)

הכנה:

בסיס:

להקציף את החלבונים לקצף רך, להוסיף בהדרגה סוכר כף אחרי כף ולהמשיך את ההקצפה לקבלת קצף יציב.

להוסיף את הפודינג והקקאו, לקפל יחד.

לטרוף את החלמונים עם מזלג, להוסיף לחלבונים ולקפל יחד.

לאפות בתנור מחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-25 דקות.

כשהעוגה מתקררת, היא נופלת מאוד וזה נורמלי, נוצרת מין קערה למילוי בקרם.

מוס:

להקציף את כל החומרים יחד לקבלת קרם אחיד.

למרוח את הקרם על העוגה הקרה.

ציפוי שוקולד:

להמיס את כל החומרים יחד במיקרו. לערבב היטב לקבלת תערובת חלקה.

כשהציפוי עדיין חם לצקת על העוגה.