יום רביעי, 11 בספטמבר 2013

אני מחפשת מזכירה

רשומה ספונטנית שהפעם לא תעסוק באוכל. וגם לא בילדים. הפעם אהיה רק "עובדת". אוי כמה שאני עובדת בימים אלה.... בין עובדת במשרד לבין עובדת בבית (וכן, גם במוצאי שבת...) גלשתי לי קצת גם באתרים שונים להנאתי הפרטית לשם שינוי. וראיתי באחד הבלוגים כותרת הרשומה "מיומנה של מחפשת עבודה". מודה, את הרשומה לא קראתי כי פשוט לא הייתה לי שנייה של זמן פנוי. אבל כבר מתקציר הרשומה הבנתי שהמצב בשוק העבודה עגום לחלוטין. אחוזי האבטלה בשמיים. אנשים אומללים עוד שנייה יחפשו אוכל בפחים ועובדי הייטק עוברים הסבה דחופה לפועלי ניקיון. יכול להיות. בהחלט יכול להיות. מצד שני - מישהו יכול להסביר לי איך זה קורה שכבר שנתיים אנחנו מחפשים מזכירה טובה למשרד ועדיין לא מצאנו?
 
אולי כי יש לנו דרישות בשמיים? בואו נבחן.
 
דרישה ראשונה - חובה, אבל חובה שתהיה עם שכל. לא יותר מדי. לא פרס נובל וגם תואר לא חובה. בעצם, גם בגרות. אבל שתדע לקרוא, האם זאת בקשה מוגזמת? כשאני מבקשת לתייק מסמך לפי שם הלקוח ומתייקים אותו לפי שם של מי שטיפלה בתיק בחברה ואחר כך רק אלוהים יעזור לנו למצוא את המסמך, האם זה דורש יותר מדי שכל? אם אני מסבירה שלוש פעמים שכל ההצהרות לצורך ביטוח רפואי של עובדים זרים נמצאות במחשב בכונן D תיקייה MY DOCUMENTS/ ערכת הצהרות/ ושבוע אחרי מתקשרים אליי הביתה בחופשת לידה בזמן שאני מנסה להאכיל את התינוקת לשאול איפה ההצהרות.... כשאני במהלך אותה so called חופשת לידה מסבירה שצריכים להגיע שלושה מסמכים שונים דחופים ביותר וצריך להעביר אותם לחברה, יומיים אחר כך שואלת מה נעשה עם המסמכים... ומגלה שכלום... כי הגיעו רק שניים והבחורה המקסימה שלי לא העבירה אותם כי היא מחכה לקבל גם את השלישי כדי לא לאמץ את הפקס בשני "פקסוסים" לאותו מקום... הבחורה באמת מקסימה, בן אדם טוב, אבל... קצת שכל?..
 
דרישה שניה - עברית. ברמה סבירה. לא חובה שפת אם. גם אצלי עברית לא שפת אם ואף נוכחת דיסלקציה קלה. אבל קיבלתי קורות חיים שבהם היה רשום - "עברית - ברמת ספת אם". כאילו..... כאילו מה???? אולי אם הייתי מנהלת חנות רהיטים, הייתי מזמנת אותה לראיון... בשביל לדבר עם לקוח בטלפון אני לא צריכה רמה של אקדמיה ללשון העברית, אבל "שוב פעם אני אפקסס" רק לי צורם באוזן? על "שתי פעמים" אני כבר לא מדברת.
 
דרישה שלישית ואחרונה - מוסר עבודה. שוב - ברמות סבירות ביותר. כל יום משמונה עד ארבע (ומעשר עד שש פעם בשבוע, יום שישי פעם בשלוש שבועות). אני מספיק מטורפת לעבוד 10 שעות ביום ועוד לצאת עם הקלסר הביתה למרות שאני שכירה. זה כבר השיגעון שלי, לא כל אחד חייב / רוצה / יכול. אבל להיכנס לפייסבוק בזמן שעות העבודה? להשאיר שם הודעות? ועוד כשאני בעצמי ברשימת החברים שלך ויכולה לראות באיזו שעה בדיוק השארת את ההודעה?! בעצם, זה כבר קשור יותר לדרישה הראשונה - שכל... ועוד, עבדה אצלנו בחורה נחמדה במשך חודשיים - דווקא בחודשיים שהייתי בחופשת לידה. אימא לשני ילדים קטנים. המשרד שלנו נמצא במרכז העיר, בניין ענק, שתי קומות משרדים ומעלינו כניסה נפרדת - בית מגורים. אז היא הייתה גרה שם. בבניין מגורים שמעלינו. נסיעה ארוכה לעבודה במעלית. יותר מדהים מזה? היא עזבה מרצונה אחרי חודשיים. למה? כי יש יותר מדי עבודה. תגידי, את נורמלית? בתור אימא לשני תינוקות, יותר נוח ויותר זמין מזה?! למה ציפית? לשבת במשרד ולכתוב הודעות בפייסבוק? מסתבר שבעבודה צריך גם לעבוד, איזה גילוי מסעיר...  
 
באמת דרישות מוגזמות יש לנו... והשלב של סינון קורות חיים - מטורף עוד יותר. אנחנו מפרסמים מודעה "דרושה מזכירה עם ניסיון" ושולחים לי קורות חיים - "עבדתי שנה וחצי בצוות בידור באילת". יופי, אצלנו במשרד יש המון בידור, בואי. בחיים גם לא אבין למה מצרפים תמונה לקורות חיים. לפחות אם היית יפה אולי עוד היינו שוקלים לזמן אותך לראיון, תסלחו לי על השוביניזם שלא במקום, זה כבר מתוך יאוש. עוד אחת - ניסיון - סיימתי קורס איפור מקצועי ב"איל מקיאז`". וואלה יופי. תעשי לנו התאמת מייק אפ בין תיוק לתיוק. האמת - מועיל יותר מלהיכנס לפייסבוק, לי תמיד יש בעיה עם התאמת גוונים - יוצרי המייק אפ לא מתחשבים בג`ינג`ים עם גוון עור לבן נוטה לצהוב (בגלל המחסור בשעות שינה ושעות אוויר לא ממוזג).
 
והנה קטע אמיתי שקרה לפני שבוע. מישהי שלחה קורות חיים במייל ולא הצלחתי לפתוח את הקובץ. בדרך כלל בתור פריקית מחשבים לא קטנה אין אצלי דבר כזה - קובץ לא נפתח. אני אכריח אותו והוא (הקובץ) עוד יתחרט על הרגע שניסה לעשות עליי פוזות. אבל כרגע הזמן שלי יקר לי מאוד. הייתי נחמדה והחזרתי מייל מנומס לבחורה - שלום, קיבלתי קורות חיים שלך, לא מצליחה לפתוח את הקובץ, תשלחי בבקשה בפורמט אחר. בברכת חג שמח, אירנה (זאת אני). אחרי שעתיים - תשובה. בלי "שלום" ובלי "בברכת". נוסח המייל כדלקמן: "הקובץ שלי בפורמט של וורד 2007 כנראה אצלך יש גרסה אחרת. תנסי לפתוח בוורד 2007". הלוווווווו????? אני אמורה להיות המעסיקה שלך!! את שלחת אליי קורות חיים. אולי את מלכת אנגליה, אבל בלי שאפתח את הקורות חיים שלך, אני לא אדע את זה. ואם אני לא יודעת שאת מלכת אנגליה, אז למה לי לטרוח?.. ואני כבר לא מדברת על "שלום" ו"בברכת" כנימוס בסיסי, ולא רק כלפיי המעסיק הפוטנציאלי.
 
ומשהו שהורג אותי סופית - בחודש האחרון זימנתי כמה בנות לראיון ו... הן פשוט לא הגיעו. הבריזו. פשוטו כמשמעו. הבריזו. ולא אחת, היו לי שלושה מקרים לפחות. בלי טלפון לפני, בלי טלפון אחרי. מדהים. אז למה שלחת קורות חיים, למה טרחת? לחיזוק האגו?? לנפנף למעסיק הנוכחי - רוצים אותי בעוד מקום, אני דורשת תוספת שכר? לזה באמת אין לי הסבר, כנראה אופנה חדשה בקרב מחפשי העבודה. ואחר כך אנחנו מתפלאים למה המדינה שלנו נראית ככה. איך היא תראה אם בעצם אף אחד, אבל אף אחד לא רוצה לעבוד?
 
נ.ב. מקווה שלא פגעתי ברשומה שלי באף אחד אישית... זה קצת ייאוש, קצת הומור והרבה עבודה שנערמת לי על השולחן. 


נ.נ.ב. אני עדיין מחפשת מזכירה...

2 comments:

  1. מעניין למה אין תגובה אחת אפילו...חוץ ממני כמובן
    ו...יום שלישי פעם ב..שלושה שבועות....

    השבמחק
    תשובות
    1. כמו שרשמתי בפוסט פתיחה, בלוג שלי היה פעיל במשך ארבע שנים בתפוז. כעת העברתי את הרשומות לכאן והבלוג ממשיך להתעדכן רק כאן. אם תרצה לקרוא את התגובות לרשומה ספציפית זו ניתן לראות אותן במקור (ויש לא מעט תגובות.....) - http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=1565249

      מחק