בראוניז להרגעה

השבוע עשיתי תאונה. לא רצינית, בעיקר שטות שלי. כביש צפוף מאוד וצר ליד הגן של הילדה, בו אני כל פעם מחדש מתעקשת לעשות פרסה במקום לעשות סיבוב של ארבע דקות. רוורס, קצת קדימה, עוד פעם רוורס, סיבוב, אתה עם הג'יפ הגדול תמתין שם שנייה, טיפה אחורה, קדימה, טויוטה, מה את צופרת, עוד חצי שנייה, יצאנו לדרך. תרגיל ממריץ לשעת הבוקר לפני תחילת יום העבודה. רק שביום ראשון האחרון התרגיל הזה טיפה הסתבך. איפה שהוא בשלב של קצת קדימה ועוד פעם רוורס. הראש מוטרד באלף דברים, מחשבות על הדברים שצריך לעשות, עייפות של בוקר, טלפון מהעבודה שזועק לי מהתיק כאילו אין מחר ואני בכלל חולמת על כוס קפה. קצת אחורה ובום. אופס, אני עשיתי את זה?..

רגע, מה עכשיו. אני באמצע הכביש, צריך לעצור איפה שהוא בצד ולהחליף פרטים. איפה עוצרים, אין מטר פנוי. מה, עוד פעם קדימה-אחורה? שיט, מעניין מה הנזק. איזו מטומטמת, מה עשיתי. ואיפה לכל הרוחות אני אעצור את הרכב עכשיו?!  ומי זה האיש הנמוך הזה שמקפץ לי ליד הרכב ומנפנף בידיים?

טוב, נשמתי, חניתי, יצאתי לבחון את שדה הקרב. הסתבר שהאיש הנמוך - נהג של המאזדה ההיא, העומדת עם דלת קצת מקומטת. מה, אני עשיתי את זה? אני ממש מצטערת, לא התכוונתי. ותפסיק לנפנף בידיים, אני יצאתי כבר מהרכב ואין סיכוי שאשים עכשיו גז ואברח מזירת הפשע ואשאיר אותך לבד עם המאזדה. גם שאין בדיוק לאן לברוח, פקק משני הכיוונים. אמרתי, רחוב צר ועמוס, רק טמבל יחשוב לעשות כאן פרסה...

הערכת נזקים. סובארו שלי יצא גבר לגמרי. אפילו לא שריטה! בקושי שפשוף של צבע בצד ימין אחורי. מסתכלת על המאזדה. במבחן ריסוק הפרטי (והמיותר לחלוטין) שערכתי ברור מי המנצח. אנשים - אין על סובארו! אבל כאמור, לא משהו רציני, גם לא יכל להיות אחרת במהירות של 7 קמ"ש שהייתי. דלת קצת מקומטת, עם שאריות של צבע ירוק של הגבר-גבר שלי על הצד הכסוף והצחור של המאזדה.

-טוב, - אני מציעה. - לי אין נזק. אצלך הנזק קטן, כדאי שתגש לאחד המוסכים שאתה מכיר ותביא לי משם הערכת מחיר לתיקון. לדעתי אפשר לסגור את זה בלי לערב ביטוח. - אני אומרת בביטחון, כי ביטוח זה המקצוע שלי.
- לא, לא, - מתחיל להתעקש האיש הנמוך עם המאזדה. - נראה לי שאני אצטרך להחליף דלת, גם צריך שמאי, זה יעלה הרבה.
- אני עובדת בסוכנות ביטוח - אני מתחילה להסביר. - אני מכירה את ההליך, תגש למוסך ותבדוק, אם סוגרים בינינו אין צורך להזמין שמאי.
ופה קיבלתי תגובה שזעזע אותי כמעט יותר מהתאונה עצמה לה גרמתי:
- את עובדת בביטוח? אז אולי ננפח את הנזק ונגיש ככה לתביעה?

אין מילים. פשוט אין מילים. הגדלות של המוח היהודי העובד שעות נוספות, שזנח את תאוריית היחסות וחושב היום רק איך לקמבן. מילות הקסם - קומבינה ופרוטקציה. ומה שעוד יותר מצחיק - שאני עדיין מספיק תמימה בשביל להיות מופתעת כל פעם מחדש... אפילו לא עניתי להצעה ה"נדיבה" העיניים הגדולות שלי הבהירו לבחור שהוא לבד בעסק. אז ניגש אותו האיש הנמוך לו הרסתי את תחילת השבוע למוסך שלו, קומבינטור ידוע בעצמו ומוכר לאנשי התחום, וכיפוף בדלת שהיה אפשר לסגור בכמה מאות שקלים, או אם ניפוח והתעקשות להחלפת הדלת - היה אמור להגיע לאלפיים ש"ח, אך אצלו, אבוי, הנזק 5000 ש"ח.

בוקר למחרת ירדתי לחנייה, בירכתי לשלום את הסובארו שלי: "שלום, גבר!" ונסעתי לפזר את הילדים, כמו בכל בוקר רגיל. שוב עצרתי ליד הגן, הורדתי את הקטנה, ומתוך עקשנות משהו אמרתי לעצמי - אני עושה פה את הפרסה! גם ככה יש לי פחדים בנהיגה, אני מפחדת לנהוג בבינעירוני והולכת לאיבוד גם בכביש שמול הבית שלי, אני לא מרשה לעצמי לפתח אותם עוד יותר. עשיתי את הפרסה, כאילו לא קרה כלום והמשכתי לעבודה. בכל זאת, האוטו שלי גבר גבר. האיש עם המאזדה קצת פחות.

ועכשיו בואו נרגע עם בראוניז. טעימים, שוקולדיים, ו... גם כאן יש קצת קומבינה :) בלי טיפת שוקולד ובלי טיפת חמאה! אלה הם מוצרי יסוד של בראוניז אך איזה פלא... אפשר גם בלי. אפשר לנסות לעבוד על הביטוח, אך לעבוד על הדיאטה זה הרבה יותר כיף. בתאבון.

בראוניז קקאו

מצרכים: (לתבנית מלבנית ח"פ)

3/4 כוס קקאו

1/2 כפית סודה לשתיה

1/3 כוס שמן

1/2 כוס מים רותחים

2 כוסות סוכר

2 ביצים

1/3 כוס שמן (כן, שוב)

1ו-1/3 כוסות קמח

1 כפית תמצית וניל

1/4 כפית מלח

הכנה:

בקערה גדולה מערבבים את הקקאו והסודה.

מוסיפים את השמן (הראשון) והמים הרותחים ומערבבים עד שהעיסה מסמיכה ומתאחדת.

מערבבים פנימה את הסוכר, הביצים, והשמן (השני).

מערבבים פנימה את הקמח, הווניל והמלח.

משטחים בתבנית ואופים 35-40 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות.

מקררים וחותכים לריבועים.

גיוונים:

להוסיף לבצק שוקולד קצוץ מכמה סוגים שרוצים, אגוזים, חמוציות, סוכריות עדשים, גרידת תפוז וכו'... אפשר גם להכין ציפוי וזה מה שעשיתי כאן - הכנתי גנאש מ-1/3 שמנת מתוקה ו-80 גר' שוקולד מריר, המסתי יחד ומרחתי על הבראוניז. כשחותכים לקוביות קטנות, הסדקים של הנאש רק מוסיפים לפיתוי, אך בראוניז אלה נפלאים גם בלי...

קישור למקור