אלן ברדלי, המתיקות שבתחתית הפאי, מטר הוצאה לאור, 2009
ארכימדס חיפש נקודת משען איתה יוכל להזיז את העולם. דיקארט הטיל ספק בהכל חוץ מפעולה לוגית עצמה של הטלת ספק ומכאן הוא הגיע ל"אני חושב משמע אני קיים", נקודת המשען שלו. פלביה דה לוס אינה ארכימדס או דיקארט. היא רק ילדה בת 11. אך גם היא מחפשת את נקודת המשען שלה. מחפשת את היציבות. בדרך כלל בגיל 11 ההורים מספקים את היציבות. אבל אימא של פלביה נפטרה כשפלביה הייתה בת שנה. ואבא לא מסוגל לשחק את תפקיד ההורה: "...אבא אהב בולים יותר משהוא אהב את יוצאות חלציו. הדבר היחיד שהוא אהב יותר מאשר את פיסות הנייר היפות שלו היה הארייט (אמא של פלביה). והיא, כמו שאמרתי, מתה" (עמ` 22)
דיקארט הטיל ספק גם בפעולה מתמטית פשוטה. אבל בגלל שפלביה היא לא דיקארט, היא מוצאת את נקודת המשען שלה דווקא בנוסחאות.
K4FeC6N6 + 2 K = 6KCN + Feתמיד מתקיים (עמ` 14 - לפירוש הנוסחא). זה עולם ברור, עולם שאפשר לסמוך על המושגים שלו. עולם של ילדה בת 11 שאומרת: "הייתי אני, הייתי פלביה. ואהבתי את עצמי, גם אם אף אחד חוץ ממני לא אהב אותי". (עמ` 70)
אבל רגע, איך הגעתי לכל זה? הרי לא מדובר לא בספר פילוסופיה ולא בספר התבגרות מורכב. "ייסורי ורטר הצעיר" - זה לא כאן. ספר זורם, ספר מתח טוב. הפן של הבדידות של הילדה שבטוחה שהיא תפתור את הרצח המסתורי שקרה בביתה, הוא רק רובד אחד בסיפור. כנראה שדווקא הרובד הזה דיבר אליי ספציפית בתקופה זו של החיים ולכן ממנו התחלתי.
אז נחזור אחורה. קיץ 1950. אחוזה אנגלית מתפוררת. משפחת אצולה מתפוררת. אבא העסוק בעצמו. שלוש בנות שלא מתקשרות ביניהן - אופליה בת ה-17 שמצאה את המפלט במוסיקה, דפני בת ה-13 שלא נפרדת מספר ופלביה בת ה-11, "כימאית חובבת עם נטייה בולטת לרקיחת רעלים". דוגר, המשרת האישי של אבא - איש מוזר שהיה ראש משרתים, נהג, איש תחזוקה כללי, שוב נהג ועכשיו - גנן. משרתת, גברת מאלט, שמגיעה לבשל ולקינוח מכינה פאי פודינג מגעיל. ובתוך השגרה - ציפור מתה נמצאה על מפתן הדלת, עם בול דואר נדיר תקוע במקורה. כמה שעות לאחר מכן מוצאת פלביה בערוגת המלפפונים גבר זר. גבר שאומר לה מילה אחת: "ואלה" ומת לנגד עיניה. המשטרה מגיעה לחקור את המקרה אך פלביה מרגישה שהיא תצליח לפתור את התעלומה לפני המפקח יואיט. היא לוקחת את גלדיס - כך פלביה קוראת לאופניים שלה ויוצאת למשימה. בדרך מגלה דברים נשכחים מן העבר הרחוק...
כשבצלאל שאל אותי אם אני רוצה לקבל את הספר ולכתוב עליו ביקורת, קודם כל חיפשתי על הספר באינטרנט. כי לכתוב ביקורת על הספר שלא מתאים לי מלכתחילה - לא כדאי.... קראתי שמדובר ברומן ראשון של המחבר, רומן שכונה כ"מבריק ומרושע". מבריק ומרושע במשפט אחד? אני חייבת לקרוא את הספר!
אז עכשיו כשהספר אצלי, מסכימה עם הגדרת ה"מבריק". אבל "מרושע"? לא הייתי קוראית לו מרושע. ציני, שנון, מלא הומור. סגנון כתיבה מעניין, עלילה לא שגרתית. וקצת בדידות של ילדה יתומה, למי שמחפש. מומלץ מאוד. אהבתי. תודה רבה לבצלאל ולתפוז שנתנו לי הזדמנות להכיר את הספר, לא יודעת אם הייתי מגיעה אליו לבד.
ובכן, זאת ביקורת הספרים הראשונה שלי. מקווה שלא האחרונה, מחכה לעוד ומקווה שגם אתם. וממש בלי קשר לשם של הספר - אני הולכת להכין פאי שוקולד. שיצליח לי יותר מפאי פודינג של גברת מאלט :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה