לסוף העולם, לשום מקום מסוים. ביקורת ספר סונטה למרים.

 

סונטה למרים, לינדה אולסון, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן

המרכיבים המבטיחים סיפור טוב קיימים. יש סיפורי שואה ברקע, יש סיפורים על אהבה פאטאלית, יש אובדן בטרם עת, יש מסתורין לגבי זהות חלק מהעלילות, יש מוזיקה קלאסית, יש ניו זילנד, שבדיה ופולין. הכל נמצא בספר, אפילו מצורף דיסק עם נעימה קלאסית מרגיעה הלוקחת אותך לרגעים למקום אחר.

בקצרה הסיפור הוא על מוזיקאי יהודי שנולד בקרקוב הפולנית בזמן הכיבוש הנאצי. הוא לא מכיר את עברו. אין לו משפחה, רק אמא שלא מדברת על העבר. גדל בשבדיה והפך למוזיקאי. התאהב, נולדה לו ילדה אותה לקח לניו זילנד, הכי רחוק שאפשר, בנסיבות שיתוארו בספר עצמו. גם הוא לא סיפר לילדתו דבר על ההורה החסר, אלא פשוט עבר מקום. לאחר מותה של הילדה מחליט גיבור הספר לחקור את העבר של משפחתו ותוך כדי כך לחקור את עברו הוא. הוא חוזר לפולין ולשבדיה ומתמודד עם השאלות שהודחקו הצידה מצדו ומצד אמו. המסע אל העבר מוליד גילויים חדשים על הדמויות בעלילה.

עד כאן הכל טוב ויפה. הבעיה לטעמי בספר הוא בביצוע עצמו. המון מלל לא רלוונטי לעלילה על תיאורים שונים גרמו לי לחזור ולהרגיש כמו תלמיד תיכון שחוייב לקרוא משהו, ומחפש את הסרט כי הוא התעייף. הדבר בולט בעיקר בתחילת הספר ובקושי למצוא את הפרטים הרלוונטיים למהלך העלילה בין סבך התיאורים והנסיונות להרשים את הקורא ביכולת הכתיבה. הדמויות לא מספיק עמוקות. הן לא מפתיעות ודו מימדיות. יש גם מספר קשיים לוגיים בעלילה עצמה שנראית כמאולצת מדי, כאילו הכריחו את הדמויות להתנהג בצורה מסוימת כדי להתאים לסיפור העלילה. הקטעים היחידים שהתעניינתי היו בחשיפת סיפור הלידה של גיבור הספר. לעומת זאת, סיפור האהבה שלו נראה לקוח מרומן רומנטי של המאה ה-19. יותר מדי דרמטי ופחות מדי תובנות שניתן לקחת מהסיפור. הדבר שנשאר הוא הדיסק המקסים והמרענן.

אולי זה סוף הקיץ, אולי הסבלנות שנגמרה לי משהות עם הילדים בחופש, בכל מקרה הספר היה מעייף ולא סיפק לי ערך מוסף כלשהו למרות שכאמור כל המרכיבים לספר מוצלח קיימים. אשמח לשמוע דעות נוספות ממי שכבר קרא. מי שעדיין לא, לדעתי אין צורך לרוץ לחנויות הספרים.

בברכת שנת לימודים מוצלחת.