היום יום הולדת

היום יום הולדת. אתמול, יותר נכון. יום הולדת לילדון שלי המדהים שכבר בן חמש ואני עדיין לא מעכלת שהוא כל כך גדול. לפני חמש שנים היציאה הראשונה שלנו מהבית - שבוע אחרי שחזרנו מבית החולים - הייתה לחנות מוצרי חשמל, קנינו מצלמה דיגיטלית. לפני כן הייתי די נגד מצלמות דיגיטליות כי אין על התענוג לשבת ולסדר את התמונות באלבום ואחר כך להראות בגאווה לכל המשפחה אחרי ארוחת הערב החגיגית בסלון. היכולת לעשות עשרים "שוטים" מכל זווית אפשרית על אותה נקודה קצת הרסה בשבילי את חווית הצילום, חיפוש אחר הרגעים המיוחדים ה"שווים תמונה", זיכרון שנשאר לאחר כך... אבל עכשיו הבאתי הביתה נסיך קטן ולא יעזור כלום, סיימתי שני פילמים ביומיים. ואז הבנתי שאני חייבת מצלמה דיגיטלית.

הנה אחת התמונות הראשונות של הנסיך שלי שצילמנו במצלמה החדשה - התמונה השלישית בעצם שצילמנו... קשה להאמין אבל גילעד כאן בן עשרה ימים,

ומאז עברו רק (או כבר?) חמש שנים. המצלמה הישנה כבר מזמן לא בשימוש(אחרי שעשתה קפיצת ראש לתוך בריכת מים ב"פעלתון"). יש לנו מצלמה חדשה ואני התרגלתי לעשות עשרים (או יותר) "שוטים" מכל זווית אפשרית. והנה הנסיך השרמנטי שלי, ככה הוא נראה עכשיו.

ילד מדהים ואהוב שלי, חכם וטוב לב. כל כך בוגר שזה אפילו כואב. היום הוא אמר לי: "אימא, לא הייתי איתך בגן, אבל אני יודע מ הייתה הילדה הכי יפה בגן שלך - את!". תגידו, לא לחנוק אותו בנשיקות? והמבט השרמנטי הממיס הזה, אצטרך להצטייד במטאטא הכי גדול בשביל לגרש את כל המעריצות שיעשו מצור על הבית שלנו בעוד כעשר שנים. וזה יקרה ממש עוד מעט כי הזמן טס לי. איך שאני מלמדת עכשיו את גילעד - חמש זה חצי של עשר ורבע של עשרים. אז רבע כבר עברנו, מצמוץ אחד והנה הוא כבר בן עשרים. מנסה לדמיין אותו בגיל עשרים ולא מצליחה. גם עכשיו מסתכלת עליו ולא מאמינה.

יכול להיות שזה ילד שלי? כזה גדול, כל כך מוצלח? ילד שלמד לקרוא בגיל שלוש וחצי ועכשיו כבר קורא ספרים באופן שוטף. ילד שיודע באטלס איפה כל מדינה, איזו שפה מדברים שם ומה הצבעים של הדגל שלה. ילד שאמר כי השיר האהוב עליו ביותר אותו מכיר בעל פה מגיל שנתיים - "ימים לבנים" של לאה גולדברג , אחריו - "גבר הולך לאיבוד" של שלמה ארצי. ילד שיכולת הסקת המסקנות שלו מדהימה מבוגרים. ילד שבגללו הגננות שוכחות את ה"פוליטקלי קורקט" ואומרות לי שהוא הכי צעיר אך הכי חכם בקבוצה ושולחות אותו לפרוייקט מצטיינים. ילד שהוא גם חבר שלנו. ילד שכבר יודע כי ברכה הכי חשובה זה "תהיה בריא". ילד שאמר כי "להיות חכם זה יותר חשוב מלהיות יפה" כי כשאתה חכם אתה יכול להצליח בכל מה שתרצה. והנה הוא עושה פוזה של "האדם החושב".

מה אאחל לילד כזה? כשהיית בן שנה ושלושה חודשים טסנו לתורכיה. במלון הייתה מפעילה אחת שנפעמה ממך כל פעם שראתה אותך - בעצם, כמו כולם. ואז היא אמרה שאתה כמו שמש. כשאתה בסביבה רואים רק אותך ואתה מאיר את הכל. באמת זאת ההגדרה הכי נכונה בשבילך. מאחלת לך, מקסים שלי, שתמשיך להיות השמש שלנו. תהיה מה שאתה וכמו שאתה כי אתה מושלם.

מזל טוב. עד 120, או כמו שגילעד אומר כי לצערנו כבר יודע שמוות זה חלק בלתי נפרד מהחיים: "אני רוצה שתמות אבל רק בגיל 120". אוהבים אותך עד אין סוף.

והנה השיר שלך - http://www.youtube.com/watch?v=a-PCghtrm04