ספר, ספר שלם אני יכולה לכתוב על הילד המדהים שלי. ויום אחד גם אעשה זאת. פרק גדול בספר יוקדש לפאדיחות. פאדיחות קטנות, פאדיחות גדולות ופאדיחות שגורמות לך לרצות לקפוץ מהגג. הנה קבלו פאדיחה מהסוג השלישי והמנצח.
הוזמנו לארוחת ערב אצל חברים. חברה שלי, שתהיה בריאה, 182 ס"מ גובה וגוף של דוגמנית. ועם כל זה - בשלנית חבל על הזמן. איפה היא מחביאה את האוכל, אני לא מבינה.... בקיצור, הרימה ארוחה מ-ע-ו-ל-ה, אכלנו, שבענו, היה לנו טעים מאוד. אבל כמו לכל דבר טוב, גם לארוחה טעימה + שיחה של ארבע שעות יש סוף. אנחנו קמים ומנסים להתקדם לכיוון היציאה בניסיון נואש לא לדרוך על אלפי הצעצועים שהילדים פיזרו על השטיח. ואז גילעד עושה את ה-מעשה. הולך למטבח. ניגש למקרר. פותח. מסתכל מה יש בפנים. ואומר: "אפשר לקחת קצת אוכל הביתה? בכלל אין לנו מה לאכול בבית...". שתיקה רועמת. המסך יורד. the end.
אז במסגרת "בכלל אין לנו מה לאכול בבית". ביום שישי (ללא התראה מוקדמת) אירחנו שלושה חברים של הילדון שלי. הגשתי את המנה לארבעה ילדים בררנים בני חמש. אחד הסתכל בחשדנות ואמר שהוא רוצה רק אורז. עם קטשופ. שלושה אחרים (כולל שלי) אכלו וסיימו הכל (!) מהצלחת ושניים מהם (כולל שלי) ביקשו תוספת. ואני ביקשתי מהם המלצה לפקידת הסעד למקרה ותגיע לבדוק... מה יש לאכול בבית הזה...
מצרכים:
12 כנפי עוף נקיות (אולי 14... לא ספרתי... ואיך אני שונאת את השלב של הניקוי...)
1 בצל גדול קצוץ
3 בטטות חתוכות לעיגולים
2 כוסות אפונה קפואה
1 קופסת רסק עגבניות גדולה (כ-4 כפות)
תבלון: מלח, פלפל שחור, פפריקה אדומה מתוקה + קצת חריפה
הכנה:
מטגנים בשמן את הבצל עד להזהבה, מוסיפים כנפיים ומזהיבים אותן משני הצדדים. מוסיפים רסק עגבניות ותבלינים, מערבבים היטב.
מוסיפים מים עד לכיסוי, מביאים לרתיחה. מוסיפים את הבטטות והאפונה ומבשלים על אש בינונית-נמוכה כשעה.
צילמתי בשלב של הוספת אפונה - לא יכולתי שלא לצלם חגיגת צבעים שכזאת.
הגשתי עם אורז. מנה צבעונית בריאה וטעימה עד הסוף של החלל החיצון - לפי ההגדרה של גילעד. אחרי שהשתכנע שיש מה לאכול...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה