מה עושים כשהכוכבית לא נלחצת (ואני דווקא כן...) ועוד גרסה לבננות + שוקולד

שבוע קשה עבר על כוחותינו. עד שהן (כוחותינו) כבר כמעט ואזלו.... זה התחיל לקראת סוף שבוע שעבר כשהנסיכה דאגה להביא וירוס מהגן ולהדביק גם אותי. ובדיוק בעלי ביום ראשון יצא לטיול עם בית הספר שלו. לא יכל למצוא זמן טוב יותר... הרגשתי זוועה, לא ישנתי כמעט כל הלילה, השלמתי עם העובדה שאצטרך יום מחלה מהעבודה ועם ערימות החומר שיחכו על שולחני לשובי. ואז בקול הקאה רם הודיעה הנסיכה שהיא נשארת עם אמא בבית, גם היא לא הולכת לגן. או קיי. יום מנוחה זה כבר לא יהיה, אבל אתם יודעים איפה הפולניות נחות...

יום ראשון. ליווינו את הגדול לבית הספר, חזרנו הביתה והדלקנו ערוץ לולי להירגע ממה שהיה וממה שעוד צפוי. הזמנתי רופא הביתה כי ללכת לקופ"ח ממש, אבל ממש לא היה לי כוח. קצת שיחקתי עם הילדה, קצת ישנתי, קצת עבדתי, הרבה הסתכלתי על ערימות כביסה שצריך לקפל (וזה נגמר בקרב מבטים). הנסיכה דווקא הרגישה יופי חוץ מזה שהכריזה על דיאטת תינוקות מיוחדת וכל היום הסתפקה בחצי בננה ויוגורט.

יום שני, יום חדש, מחליטים לשוב לשגרה (אני החלטתי, הנסיכה לא כל כך, כמו שהתברר לי אחר כך). התארגנו לצאת, בדלת נזכרתי ששכחנו בקבוק של הקטנה, חזרנו, יצאנו מהבית, נזכרתי ששכחתי טלפון נייד, חזרנו, לקחנו, נכנסנו לאוטו, חגרתי את הילדים, נזכרתי ששכחתי בגדים לגן לקטנה להחלפה, רצתי חזרה... בוקר כזה הפוך עוד לא היה לי... נכנסנו לאוטו מתנשפים, השעה שלוש דקות לשמונה, הקודנית של הרכב לא מגיבה. מה לא מגיבה? הכוכבית. לא נלחצת. השד יודע למה. שטות כזאת ואני לא מצליחה להזיז את האוטו. מה, לחזור עכשיו הביתה, לקחת את העגלה ולרוץ ברגל? אבל.... למה זה קורה לי?! מתקשרת לבעלי ובמקום בוקר טוב אני צועקת עליו: "הכוכבית!!". הוא: "מה?" אני: "הכוכבית! לא נלחצת!" "איזה כוכבית?!" והוא עוד מרשה לעצמו לצחוק עליי. "אין לי זמן, תצחק אחר כך, הכוכבית! של הקודנית! של הרכבית! נו, של הרכב המכוער הזה שלך שלא מוכן לזוז בלי הקודנית של הכוכבית של הקודנית...". "היא נתקעת לפעמים, תנסי לשנות את זווית הלחיצה, בסוף זה יסתדר". בסוף הכוכבית באמת נלחצה, הבעיה שגם אני... הגעתי לעבודה, לגמתי שתייה חמה, התיישבתי... טלפון מהגן. לא, זה לא קורה לי... הילדה לא מרגישה טוב. זרקתי את כל החומר שעל השולחן שלי לתוך ארגז כדי שאוכל לעבוד קצת בבית, לקחתי את הילדה מהגן, חזרנו הביתה, הדלקנו לולי...

שלישי ורביעי שלושתנו מבלים ביחד, כרמל, אני והארגז שהבאתי מהעבודה. מחשב נייד וטלפון - ורק הלקוחות לא מבינים למה ברקע שר יובל המבולבל. זה הג'ינגל החדש של המשרד, לא ידעתם? אופנתי משהו, ילדים מתים עליו. יום רביעי הילדה כבר בסדר גמור וביום חמישי אני עושה עוד ניסיון לחזור לשגרה. הפעם זה החזיק מעמד יותר - הטלפון מהגן הגיע רק בשתיים וחצי בצהריים. "אני פשוט לא מאמינה, הילדה הייתה בריאה לחלוטין!" - כמעט בכיתי לגננת. תאמיני או לא, יש כאן חום 39 וככה כרמל מסיימת עוד שבוע בגן. בתקווה לשבוע טוב יותר...

ובין לבין צריך גם לאכול, אז חיפשתי מתכון קליל, טעים ומנחם ברגעים הקשים של החיים. מי אמר עוגה? נכון. מי אמר שוקולד? גם נכון! הנה עוד גרסה לשילוב שאני אוהבת - בננות ושוקולד מריר (בעצם... כל מה שהולך עם שוקולד מריר אני אוהבת...)

עוגת בננות, מייפל ושוקולד מריר

מצרכים (ל-2 תבניות אינגליש קייק):

3 בננות בשלות מעוכות במזלג
3 כפות סירופ מייפל
1 כפית קינמון
2 כוסות קמח + שקית אבקת אפייה
100 גר' חמאה/מרגרינה רכה
1 כוס סוכר חום
2 ביצים
100 גר' שוקולד מריר,שבור גס
לציפוי: להזליף מייפל בנדיבות מעל העוגה החמה

הכנה:

למעוך את הבננות ולהוסיף מייפל וקינמון, לערבב.

בקערת מיקסר להקציף יחד חמאה וסוכר 3-4 דקות. להוסיף את הביצים בהדרגה. להפסיק את פעולת המיקסר, להוסיף את תערובת הבננות ולעררב. להוסיף את הקמח ואבקת האפייה, לערבב לקבלת תערובת אחידה. להוסיף את השוקולד ולערבב היטב.

לאפות כ-40-45 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות. להזליף סירופ מייפל מעל העוגה החמה.

כוס תה, פרוסת עוגה והנה מפלס האופטימיות כבר עולה :) והנה יד קטנה ושובבה מנסה לגנוב מאובייקט הצילום...

מקור להשראה: האוצר של על השולחן