יום ראשון, 24 בנובמבר 2013

חנוכה גיבינג

שוב ניסו להרוג אותנו. שוב לא הצליחו. בואו נאכל.

בכך אפשר לסכם כמעט את כל חגי ישראל. החג היחידי שלא סובב סביב האוכל זה כיפור. מצד שני, דווקא בכיפור חושבים על אוכל ולא מעט, סופרים את הדקות עד הארוחה - תרתי משמע... והנה עוד לא הספקנו להתאושש מראש השנה וסוכות ולהיכנס למשטר דיאטה של "אחרי החגים", וכבר חנוכה בפתח. אם לסכם את הנזק הקלורי, נראה לי זה החג הכי נורא שיש. אז נכון שאמרנו שכל החגים אצלנו סובבים סביב האוכל. אבל זה מתפזר על פני הארוחות, גם אם ארוחה חגיגית היא בעצם מסע מפרך בין 20 מנות שונות, לא כולל קינוח. ובחנוכה? בחנוכה יש לנו סופגנייה אחת שכבר שווה ארוחה שלמה.

פעם זאת הייתה סופגנייה עם הרבה אבקת סוכר דביקה וקצת ריבה אדומה בטעם סינטטי משהו שבדרך פלא תמיד יש אותה קצת מדי, אך למרות זאת היא תמיד מצליחה לטפטף מהצד וללכלך את החולצה. עכשיו יש סופגניות מכל המינים והזנים, שרק השמות שלהם גורמים לי להחסיר פעימה ולהעלות חצי קילו. סופגנייה במילוי קרם פטיסייר. סופגנייה במילוי קרם קפה בציפוי גנאש שוקולד. קרם לימון, חלבה, ריבת חלב, ענני קוקוס ומזרק שוקולד מריר כמסמר אחרון בארון הדיאטה שלי. נראה אתכם לא טועמים מכל אחת, הרי צריך לערוך מצעד טעמים פרטי ולהחליט מה הכי טעים... ואם קשה להחליט, אז אפשר לעשות סיבוב שני יום למחרת, לא סתם יש לנו שמונה ימי חנוכה...

השנה, בצירוף מקרים נדיר למדי, יום ראשון של חנוכה יוצא יחד עם החג ההודיה שנחגג במושבת האם שלנו. לא בקיאה במסורת האמריקאית ולא יודעת אם גם החגים אצלם ניתן לסכם ב"בואו נאכל". אבל חג ההודיה באמת נראה לי אחד כזה, לפחות לפי מה שמציגים בסרטים האמריקאים. כשכל המשפחה האוהבת (ברמות שונות של אהבה, תלוי בתסריט של הסרט) מתאספת סביב השולחן החגיגי, שהכוכב שלו - מגש ענק עם הודו ממולא בכל טוב ורוטב חמוציות בצד.

לכבוד המאורע המשמח (כפליים) הקשור באוכל (כפליים) קבוצת בלוגרים קטנה ומשובחת (כפליים...) מפרסמת היום רשומות עם מנות מקוריות המקשרות בין שתי המסורות. חנוכה וגם חג ההודיה. מוזמנים להצטרף לארוחה חוצת גבולות ותרבויות. מסקרן - מאוד. מקורי - ביותר. טעים - בטוח. משמין - איך לא. מזל שתמיד יהיה לנו "אחרי החגים".

המתכון שלי - כיסנים מטוגנים מבצק דלעת במילוי גבינה. חשבתי הרבה על מתכון מתאים, במסגרת ההגבלות שלי - חוסר ניסיון כמעט טוטלי בבצק שמרים (יום אחד עוד אסגור את הפינה הזאת... צריך רק זמן וסבלנות, כרגע אין לי אף אחד מאלה...) וחוסר רצון שלי לטגן בשמן עמוק (אמרנו קלוריות, אבל בכל זאת מנסה לשמור על קצת שפיות, לא שטיגון רגיל הוא שיא הבריאות, אך מחשבה על סיר מלא בליטר וקצת של שמן מחרידה אותי ביותר). יש לנו כאן נוכחות של חג ההודיה על ידי שימוש בדלעת, שהיא אחד ממאפייני החג, ושיטת ההכנה - מילוי. נציגות של חנוכה על ידי שיטת ההכנה - כן, שוב... והפעם הכוונה לטיגון, וגבינה. כן, כן, לכל מי שלא ידע, אחד מסממני חנוכה הוא גבינה. איזו חכמה אני אחרי ש"גיגלתי" אוכל מסורתי לחנוכה בחיפוש אחר ההשראה... הנה קישור והסבר להלכות החג באתר של חב"ד. קישור זה מחזיק נכון לעכשיו בתואר הקישור הכי לא קשור בבלוג זה... ואם זה תירוץ לחגוג את חג החנוכה כשמונה ימי שבועות אז מה נפלא....

כיסנים מטוגנים מבצק דלעת במילוי גבינה.




מצרכים (ל-8 כיסנים גדולים):

לבצק:
150 גר' דלעת נקייה מקליפה וגרעינים
2.5 כוסות קמח
1 ביצה
תבלינים: מלח, פלפל שחור גרוס, אגוז מוסקט, קינמון

למילוי:
200 גר' גבינה בולגרית מפוררת
2 כפות גבינה לבנה 5%
2 כפות קמח
2 ביצים
תיבול: מלח (רק אם הגבינה לא מלוחה מספיק), פלפל שחור גרוס

הכנה:

מתחילים מהכנת פירה דלעת. לקבלת פירה דלעת במשקל מסוים צריך דלעת נקייה בכמות של פי 1.5 מכמות הדרושה של פירה. כלומר, כאן מ-150 גר' דלעת יתקבל 100 גר' פירה. הדרך הכי מהירה להכנת הפירה - לחתוך את הדלעת לקוביות בגודל בינוני, להוסיף מים עד כדי כיסוי ולבשל במיקרו כ-6-8 דקות עד שהדלעת רכה. לסנן את המים ולמעוך את הדלעת בפירן. לסחוט היטב - דלעת סופגת את הנוזלים של הבישול.

להוסיף את שאר המצרכים ולעבד לקבלת בצק אחיד. אם הבצק פירורי מדי, להוסיף קצת מים קרים. אם רטוב מדי - להוסיף עוד כף - שתיים של קמח. בשלב זה הבצק קשה לעיבוד, להניח אותו בקערה ולכסות עם מגבת ולהשהות כחצי שעה. אחרי ההשהיה הבצק הופך לגמיש ונוח לעבודה.

בינתיים להכין את המילוי: לערבב את כל המצרכים ולתבל לפי הטעם.

לעבד את הבצק לגליל ארוך ולחלק לשמונה חתיכות שוות



כל חתיכת בצק לרדד לפיתה עגולה ודקה



להניח את המילוי במרכז



להדק היטב את הקצוות כי המילוי נוזלי



לחמם היטב מחבת עם כף שמן ולטגן את הכיסנים בסבבים. להגיש מיד.




וזה קישור לבלוגרים נוספים שלקחו חלק בפרויקט זה (**יעודכן בהתאם לפרסום בשאר הבלוגים)


ועוד טעימה (מבט):




אין תגובות:

פרסום תגובה