יום חמישי, 3 באוקטובר 2013

בגרמניה היאוש יותר נוח?

אבא, באיזה ארץ היית מעדיף לגור, בישראל או גרמניה? זו השאלה שהגיעה היום בצהריים מגילעד, הגאון שלי שעוד מעט בן 9.
קצת רקע לשאלה. חזרתי שלשום ממשלחת חילופי נוער בגרמניה. היה נפלא, תודה שחשבתם, אבל רשמים מהמסע בפעם אחרת, בעצם גם קצת כאן. גילעד ראה את המקומות, ואת הבית שהתארחתי. רצה גם בית כזה גדול.
התארחתי אצל זוג מורים בתיכון. המורה הייתה כבר כאן לפני חצי שנה. נחמדה מאוד, התחברה לכל המשפחה, בעיקר לילדים. עכשיו אנחנו "מחזירים להם" בלשון ישראלית. המשפחה ללא הון קודם, שניהם נולדו במה שהיה מזרח גרמניה הקומוניסטית, אבל עם אינטליגנציה גבוהה. שני ילדים, באמצע שנות השלושים לחייהם. גרים בבית מדהים, שתי קומות ועליית גג, שבעה חדרים וחצר ענקית מלאה במשחקים. זוג מורים בארץ במקרה הטוב יוכל לקנות בשולי המרכז דירת ארבעה חדרים ממוצעת, בבניין מגורים. עם עזרה מההורים.
ההמשך בסופרמרקט. מחירים שרמי לוי יכול לקנא בהם. בעיקר מוצרי בשר וחלב, ומוצרי מזון בסיסיים בחצי מחיר ואפילו פחות. אלו אותם מוצרים מהארץ, אותן חברות - פסטות, יוגורט, דברים פשוטים. רק הירקות בערך באותו מחיר, ויש ירקות כמו עגבניות, אבוקדו או תפוזים שיותר יקרים שם.
מערכת חינוך- גן ענקי, 75 ילדים מחולקים לגילאים. בגן 12 גננות. הגן מגיל 3 חינם. בית ספר נראה כמו של הארי פוטר. שם דווקא השתמשו עדיין בלוח וגיר, אבל חדר מוזיקה מדהים. על החינוך עדיין לא דיברתי, זה כבר נושא לרשומה אחרת. רק אציין שעבודת המורה שם הרבה יותר קלה ורגועה.
הנה מדינה נורמלית. כל אדם יכול, ללא עזרה מהוריו, ללמוד, לעבוד וליהנות מרמת חיים טובה. עוד לא הזכרתי נופים- זה עניין של טעם. פשוט מבחינה כלכלית זוג אקדמאים עובדים, מורים בתיכון, יכולים להרשות לעצמם את כל זה, וגם חופשות שנתיות נחמדות. מעמד ביניים אמיתי של המאה ה-21.
הייתי מעדיף לחיות בישראל כי אני יהודי וזו המדינה שלי. עניתי לגילעד מיד, בלי המחשבות שרשמתי. יש לנו מדינה יהודית אחת וזה המקום שלנו, אליו אנחנו שייכים ואנחנו אוהבים אותו.
תשובה שמספקת את רוב הילדים, אבל גילעד כהרגלו חופר באופן אלגנטי: ואם לא היית יהודי, היית איש מהחלל החיצון שהתחפש לבן אדם רגיל, ויכול להיות מה שהוא רוצה בלי שישימו לב שהוא לא, איפה היית בוחר לגור?
כאן כבר היססתי. בישראל, אמרתי. לגרמניה יש כתם גדול מאוד בהיסטוריה, ולא הייתי רוצה להיות חלק מעם שיש לו כזה כתם, אפילו שעכשיו מאוד נחמדים שם אלינו. אבל בכל זאת נסעת לשם, אמר גילעד. נכון, אבל היהודים לא סולחים, הם פשוט מבינים שהיום בגרמניה הבינו שעשו מעשה נוראי, והאנשים שם היום יעשו הכל כדי שזה לא יחזור שוב. הזכרתי לו גם את המוזיאונים והאנדרטאות שראה בתמונות. אנחנו מבינים שזו גרמניה אחרת אבל הכתם נשאר. אני לא רוצה להיות שייך לעם עם כתם. יש עוד עמים עם כתמים? יש גילעד, אבל לא כתם כזה גדול ואכזרי, של השמדת עם.
ואנחנו? השיחה הסתיימה ואני נשארתי עם מחשבות. לכן רשומה ראשונה בבלוג החדש לא בנושא שתכננתי. בשבוע האחרון החלו כתבות על אנשים משכילים שמטפטפים לאירופה ואמריקה. שר האוצר משתמש בשואה ובאביו כדי לגנות אותם, במקום להבטיח לאלו שנשארו שהוא יעשה הכל כדי שלא ירצו לעזוב. נראה שהמדינה הולכת אחורה בתחומים רבים.  כבר כתבתי על כך ברשומות קודמות. ההתנתקות של נבחרי העם מהציבור רק מתרחבת, והציבור ממשיך לטעות בבחירותיו, כי אין לו אלטרנטיבות טובות יותר. העתיד הכלכלי לא נראה מזהיר, וזה עוד לפני שהזכרתי את השסעים החברתיים, ההרגשה שדור הסלולר איבד ערכים של עבודה קשה, הדמוגרפיה לרעת הציבור שאני שייך אליו, והצל הביטחוני הרחוק והקרוב. זו הארץ שלי, של הילד שלי. אז למה אין לי תשובות יותר ענייניות בשבילו?
בברכת אחרי החגים מוצלחים.

4 תגובות:

  1. בהחלט הטבת לתאר את התסכול.

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן היאוש שם יותר נוח. זה מתסכל. אבל אותך טוב לפגוש כאן בבלוג החדש. בית וירטואלי יותר קל לשנות.

      מחק
  2. גם אני לא הייתי עובר לגרמניה
    ולא לפולין
    אבל אני לא פוסל על הסף את עזיבת הארץ...

    בהצלחה בבלוג החדש. אני מקווה שהמנוי שלי עבד - קיבלתי הודעה קצת מוזרה עליו

    השבמחק
    תשובות
    1. מבין את כוונתך, כרגע אין בכוונתי לעזוב. עניין רגשי ולא רציונלי.
      על התחושות בגרמניה אולי ברשומה אחרת, על פולין כבר כתבתי, ואולי אכתוב שוב.
      בנוגע למנוי. נראה שהמייל שלך מופיע ברשימת המנויים, כמייל של יאהו. אם כך עליך לאשר אותו בלחיצה על הלינק שקיבלת.

      מחק