הטירה, המלכה והפדיחה

טופ טן של הפדיחות של הילדים שלי. רשומה זו התבשלה אצלי כבר הרבה זמן. והילדים בינתיים דואגים לספק לנו פנינים חדשים, רק לרשום ולשמור. ולהראות להם בעוד עשרים שנה, להחזיר בקטנה על מה שעשו לנו... פדיחות מהסוג הטוב, כאלה שאתה לא יודע אם לצחוק או לבכות. או להיכנס מתחת לשולחן ולחכות שכולם ישכחו ממה שקרה. או לקחת את הצאצא ולברוח איתו למדינה אחרת, רצוי דוברת אנדלוסית, ששם אף אחד לא יבין אותו...

1. גילעד בן שלוש. אנחנו מתארחים אצל חברים. חברה שלי דאגה לבשל הרבה דברים טעימים וטובים. אכלנו, שתינו, דיברנו, עוד קצת אכלנו ושוב דיברנו. הגיעה השעה לחזור הביתה. ואז גילעד עושה את הפדיחה שלו, הראויה בהחלט לפתוח את הרשימה. קם. הולך למטבח. פותח את המקרר. ומסתובב לחברה שלי עם המילים הבאות (ציטוט, הן עדיין צרובות אצלי בזיכרון...): "נשאר לכם קצת אוכל לקחת איתנו הביתה? אין לנו בכלל אוכל בבית". כן. בוודאי. אין לנו. אוכל. בבית. בכלל!!!! נראה לי זה אחד הדברים שגרמו לי לפתוח בלוג אוכל כמה שנים אחרי. להוכיח לעולם ולאגודה לשלום הילד כשתבוא אלינו לביקור שיש לנו אוכל בבית. לפעמים...

2. שוב גילעד, בן שלוש. אנחנו מתקשרים לברך את החבר שלנו לכבוד יום ההולדת שלושים ומשהו. גילעד רוצה לברך גם. הוא לוקח את הטלפון ומתחיל את ברכתו המלבבת בחקירה:
- בן כמה אתה?
- או, אני ממש זקן! - עונה חבר שלנו.
- לא, אתה לא זקן, - עונה גילעד. (תופים, בבקשה! כי הוא ממשיך מכאן במקום לעצור ולסיים את הברכה בטוב טעם...) כי לזקנים יש שער לבן. ולך אין בכלל שער. לך יש קרחת.
אגב, אלה אותם החברים מסעיף מס' 1. אני באמת לא יודעת למה אחרי כל זה הם עדיין שומרים איתנו על קשר...

3. כרמל בת שלוש וחצי. אנחנו הולכים בפארק, מאחורינו - זוג שכנים שלנו עם ילד כבן חמש. אמא של הילד מבקשת ממנו לעזור לה עם השקיות, אך הילד מתעקש ולא רוצה. "למה אתה לא רוצה לעזור לי?" - שואלת האמא. "ככה!" עונה הילד.
ופה נכנסת כרמל לפעולה. היא נעמדת. מסתובבת אל השכנים. שמה יד על המותן בתנוחה האהובה עליה של מנהלת בית ספר הנוזפת בתלמיד שתפסה על חם. ואומרת: "ככה זה לא תשובה!!". אני לא יודעת מי היה יותר בהלם, הילד או ההורים שלו. מה שבטוח, עד עכשיו כשאני פוגשת את השכנים במעלית הם שואלים מה שלום הילדה החמודה...

4. כרמל בת שלוש וקצת. אני באה לקחת אותה מהגן והגננת שפוגשת אותי מתגלגלת מצחוק ומספרת שהיום, אחרי שעת המשחק, היא ביקשה מכל הילדים לאסוף את הצעצועים ובינתיים התחילה בהכנות למפגש. הילדים שראו שלא מסתכלים עליהם, פשוט המשיכו לשחק. חוץ מהבת שלי. שקמה והתחילה לאסוף. אחרי כמה דקות שהיא ראתה שאחרים לא מצטרפים אליה, היא ניגשה לגננת. משכה אותה בשרוול. נעמדה שוב בפוזה של המנהלת עם יד על המותן, והיד השניה עושה את התנועה של "למה מה קרה?" ואומרת לגננת: "סליחה?! רק אני מסדרת פה?!". אחחחחח... היא נסיכה. נכון. נסיכה מהקודקוד הג'ינג'י-זהב שלה ועד קצות האצבעות. אבל עם גנים מפולניה!! טוב שלא הוסיפה לבד בחושך...

5. גילעד בן ארבע וחצי בבדיקת התפתחות אצל אחות קופת חולים. היא מנסה לדובב אותו (כן, כאילו שהוא באמת זקוק לדיבוב.... לא שותק לשניה הילד... אפילו כשצריך לשתוק. מאוד צריך לשתוק...) ושואלת אותו על משפחתו. על אחותו הקטנה שאז רק נולדה. על סבא וסבתא. ואז גילעד מספר לו על הפרק הקשה בחייו הקצרים: "סבא שלי נפטר. הוא מת משפעת החזירים. וגם סבתא שלי מתה. היא נפטרה משפעת הסרטן". האחות על הרצפה. ואנחנו... אם זה לא היה כל כך נכון וכל כך עצוב, בטוח היינו צוחקים. אח, החיות הלא כשרות האלה, מה שהם עשו לנו ולמשפחתנו...

6. גילעד בן חמש וקצת. בחופשת פסח בעלי נותן שעורי תגבור בבית הספר לכיתה שלו (י') ולוקח את גילעד איתו. בהפסקה התלמידים מצטופפים סביב גילעד (בטח, אטרקציה!) ומדברים איתו על כל מיני נושאים (וכן, זה מפחיד, אבל הוא מדבר איתם ברמה שלהם...). הוא מספר להם שעוד חצי שנה גם הוא ילך לבית ספר, לכיתה א', ואיך הוא מחכה לזה. "אבל בית ספר זה ממש משעמם! ראית מה עושים בשעור, רק יושבים ומקשיבים, אסור לדבר, אסור לשחק..." - הם תורמים לו מניסיונם העשיר. ואז גילעד נעמד כמעט בתנוחת מנהלת (כרמל עושה את זה יותר טוב...) וצועק עליהם. על שלושים תלמידים בני 15. "מה?! אתם לא רוצים ללמוד?! אתם רוצים להשאר מטומטמים כל החיים?... בשביל למצוא עבודה ושיהיה לכם כסף צריך ללמוד!". כן. הבן החננה של המורה, מאותו רגע הוא הפך לאגדה בית ספרית. ותלמידים רק שואלים את בעלי מתי הוא יביא אותו פעם הבאה. והוא מביא את גילעד בכל הזדמנות לפגישה עם החברים הבוגרים שלו. הוא מסתובב איתם, מסתודד איתם, הם מפנקים אותו וקונים לו אוכל וממתקים בקיוסק ליד בית הספר. אבל את הפדיחה הזאת הם לא שוכחים לו. גם לא המורים האחרים שטענו שהוא עשה להם את העבודה.... ועכשיו כשהוא כבר עולה לכיתה ד' והרבה פעמים אומר "אוף, אין לי כוח ללמוד...." המשפט הזה מתנקם גם בו. כי אנחנו מזכירים לו שבשביל להצליח צריך ללמוד... 

7. כרמל בת שלוש וחצי. אנחנו בבית מלון בסוף שבוע מהעבודה של בעלי. יושבים בלובי (איזה בילוי ישראלי בלתי מוסבר לחלוטין לערב יום שישי...) במעגל גדול של עשרים או שלושים אנשים. ואז במקרה עובר לידינו חייל. אחת המורות מזהה אותו בתור תלמיד לשעבר שלהם. כולם מתלהבים, מצטופפים סביבו, נשיקות, חיבוקים (קשה לי להאמין שאם הייתי פוגשת במורים שלי הייתי מתנשקת איתם. זה דור אחר או שזאת רק אני?..). ואז לאמצע ההמולה נכנסת כרמל המעודכנת מאוד פוליטית במה שקורה סביבה. נעמדת מול החייל עם הנשק והמדים שלו עם כל המטר וקצת שלה. ואומרת לו: "סליחה, חייל! איך אתה נלחם באירן וחמאס?.." כתבתנו בשטח מדווחת...

8. גילעד בן שלוש וקצת ואפרופו אנשי מדים. לקראת חגיגות פורים כשכולם עסוקים בתחפושות והכנות למסיבה בגן. אנחנו יוצאים מהבית וליד המעלית פוגשים את השכן שלנו. קצין במשטרה. על מדים. בגובה של 1.80 על 1.80. גילעד נעצר לידו. מסתכל, מחייך, מצביע (בוודאי, איך אפשר בלי להצביע... כדי שכולם יידעו במה מדובר...) ואומר בקול רם (בוודאי): "אמא, הנה שוטר של פורים!". אוי....

9. גילעד בן שש. כיתה ב'. קיבל משימה בבית הספר - תמונה של אמא הנותנת אריזת מתנה לילד שלה, וכמה משפטים המתחילים את הסיפור על אמא שקנתה לדני מתנה. מכאן צריך להמשיך ולרשום כמה משפטים משלך. אז גילעד ממשיך, כי עם משפטים אף פעם אין לו בעיה (וכן, הוא יהיה עורך דין, כי עם טיעונים שלו בלתי אפשרי להתווכח...). כותב משהו בסגנון של אמא הביאה הפתעה ודני מתחיל לחקור אותה ומנסה לנחש מה יש בתוך הקופסא ולא מצליח. ואז לבסוף האמא מגלה לו שהיא קנתה לו במתנה... בירה!.. אויי. אני ממש לא מצליחה לדמיין את התגובה של המורה... כיתה ב' אמרנו? ביקור מאגודה לזכויות הילד אמרנו? מועצה לשלום הילד, קצין ביקור שדה או כל דבר אחר שאני עד היום עוד מפחדת שהרשויות ישלחו אלינו הביתה לצורך בדיקה מעמיקה. ואם הם יצליחו להבין. אז אשמח שיספרו גם לי. למה. למה?!!! למה אמא קנתה לדני בירה?!!! למען הסר ספק. לא. אנחנו לא אלכוהוליסטים. האלכוהול העיקרי הנצרך כאן הוא אלכוהול שנכנס לתוך הבישול או אפיה. כן, באותם הרגעים הנדירים בהם יש אוכל בבית הזה...

10. גילעד בן שנתיים וחצי. כן, ממש מוקדם אבל ממש, ממש טוב. אנחנו עם קבוצת חברים בים המלח. אנשים מסביב מתמרחים בבוץ השחור ואחר כך נכנסים להתקלח. גילעד הצופה בנעשה מהצד, קולט שני כוש... סליחה, הממ.... אפרו אמריקאים... (או אפרו ישראלים, לא חקרתי... בשבילם ובשבילי מקווה אמריקאים ולא מבינים עברית) נכנסים למקלחת, מתקלחים ויוצאים אחרי כמה דקות. ואז הוא נעמד. מצביע עליהם (כדי שיהיה ברור לכולם מה הוא רוצה גם למקרה שהם אינם דוברי עברית...) ואומר. בקול רם. מאוד רם... "אמא, אבא, תראו אותם, הם לא התקלחו טוב, הם עדיין שחורים!"... כן. אכן זה אחד המקרים הקשים בהם רציתי לתפוס את הצאצא ולברוח איתו רחוק. רחוק מאוד. פשוט פדיחה קטלנית..... להגנתו, אספר כאן פדיחה אחת קטנה (גדולה!) שאני עשיתי בעצמי כשהייתי פחות או יותר בגילו. הלכתי עם אמא במרכז מוסקבה ופתאום ראיתי כוש.... סליחה, אפרו אמריקאי... אבל ממש, ממש שחור. אנשים בצבע עור שונה בתקופה ההיא בברה"מ שניה לפני ההתפרקות היה נדיר מאוד לראות. במיוחד שהבחור הזה היה ממש שחור. ואז נעצרתי. וכמו גילעד בדיוק, הצבעתי עליו ואמרתי לאמא בקול רם מאוד: "אמא, תראי איזה שחור!". ואז הבחור הסתובב אלי. חייך. ואמר ברוסית צחה: "נכון! והוא גם מבין אותך.." אני חושבת שגם אמא שלי באותו רגע רצתה רק לקחת את הצאצא שלה (אותי) ולברוח.... וגילעד... כנראה שהתפוח אינו נופל רחוק מהעץ...

ו... כן, אני יודעת שחרגתי מהטופ טן. אבל יש יותר מדי טובים ושווים. אז תרשו לי עוד אחד...

11. כרמל בת שלוש. שוב דווח על ידי גננת המתפקעת מצחוק. הפסקת אוכל בגן. כולם אוכלים, כרמל כנראה חלמה לרגע. הסתובבה חזרה לצלחת שלה ומגלה... שהסנדוויץ שלה נעלם. הגברת לא פראיירית (טוב, את זה כבר הבנו... מתנוחת המנהלת...) ורצה מהר לגננת לדווח: "האוכל שלי הלך לאיבוד!" הגננת לא מצליחה להבין: "מה זאת אומרת, האוכל שלך הלך לאיבוד? איפה הוא הלך לאיבוד?" וכרמל עונה: "הוא הלך לאיבוד בפה של נועם ב.!". ומצביעה על האשם. כן, באותה תנוחת מנהלת. יד על המותן. אז נכון, זה לא כל כך פדיחה, אם כבר אז לאדון נועם ב. אבל זה פשוט מצחיק מדי והיה חייב להיכס לתוך רשימת הטופ. שבמהלך עריכתה פתאום גיליתי לי שכרמל דווקא אחראית על הרבה פחות פדיחות (מהסוג הטוב שגורם להורים לרצות להיכנס מתחת לשולחן) לעומת אחיה. או שהיא מתחשבת בנו. או אולי פשוט כי לגילעד בכל זאת יש פור של ארבע וחצי שנים, והכל עוד לפניה... רק עכשיו היא חגגה יום הולדת ארבע.

נסיכה, כבר אמרנו? מהקודקוד הג'נג'י-זהב שלה ועד לקצות האצבעות. והנסיכה שלי ביקשה שתי עוגות. למסיבה בגן היא רצתה עוגת מלכה ולמסיבה בבית למשפחה - את הטירה של המלכה. 

מאז שנולדה לי בת אני רק מחכה להזדמנות להכין את עוגת הברבי עם השמלה המנופחת והיפה. אז הנה זה הגיע. העוגות היפות ביותר הן עם קישוטי קצפת מורכבים בצבעים שונים. רק שהניסיון שלי בזילופים הוא לא שואף לאפס, הוא בדיוק אפס...  אין לי אפילו מכשור לזה. הסתכלתי כבר באתרי אינטרנט שונים (אוווווווו איזה דברים מדהימים יש שם...) על צנטורים בצורות שונות וניסיתי להבין מה מתלבש על מה ומה בדיוק צריך לקנות ומה לעשות עם כל זה... ואז קיבלתי הנחיה מהגן ליום הולדת להביא עוגה פרווה. כי יש בגן ילדה רגישה ללקטוז ובוודאי לא רוצים לגרום לה להרגיש בצד כשכולם אוכלים מעוגת יום הולדת. מקובל מאוד, וגם דוחה את הניסויים והתהיות שלי (והרבה לכלוך ועצבים) עם זילופי קצפת למועד אחר בלתי ידוע. נכון, יש אפשרות לקצפת פרווה אבל... בתחרות בין קצפת פרווה לגנאש שוקולד - נחשו מה מנצח בטעם... בעצם, בשבילי שוקולד מנצח תמיד...

לעוגה כושית פרווה בחרתי במתכון שכבר נוסה כאן והפעם סוס הפך לנסיכה... הכפלתי מצרכים במתכון המקורי והכנתי בשתי תבניות, תבנית עגולה בקוטר 26 ס"מ ותבנית קוגנהולף.

עוגה כושית פרווה עם קקאו - עוגת הנסיכה 

מצרכים (ל-2 עוגות והכמויות הנמדדות בכוס ח"פ רגילה)

8 ביצים
4 כוסות קמח
4 כפיות אבקת אפיה (2 שקיות)
4 כוסות סוכר
4 שקיות סוכר וניל
6 כפות קקאו
1.5 כוסות שמן
4 כוסות מים רותחים

לציפוי:
200 גרם שוקולד מריר
250 מ"ל שמנת מתוקה (פרווה)

לקישוט:

בובת ברבי
מרשמלו בצבעים שונים
סוכריות צבעוניות
קישוטים צבעוניים מוכנים מבצק סוכר

הכנה:

לערבב את כל החומרים, בסוף להוסיף את המים הרותחים ולערבב לקבלת בלילה די נוזלית ללא גושים.

לחלק את הבלילה בין שתי תבניות אפיה (תבנית קוגנהולף ותבנית עגולה) ולאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-40 דקות.

לתת לעוגה לצטנן לגמרי - וכאן מתחיל הכיף הגדול.

קישוט עוגת ברבי

להניח את העוגה העגולה על המגש, לחתוך במרכזה חור קטן עבור הבובה. להניח מעל את עוגת קוגנהולף כך שהחורים חופפים (החור של קוגנהולף הרבה יותר גדול וזה בסדר. אפשר גם להכין את החלק העליון בתבנית עגולה רגילה נוספת ורק לחתוך את החור במרכז, אני העדפתי קוגנהולף בגלל הקיפולים של ה"שמלה"). לחתוך עם סכין  מסביב לעוגה העגולה כדי ששתי העוגות יתאימו בגודל. 

להניח בתוך החור את ברבי (בלי בגדים, היא כבר תקבל את שמלת השוקולד שלה... ולשתוף אותה היטב לפני בוודאי...). הבעיה היא חוסר הפרופורציונליות של ברבי. איפה, איפה, איפה ראיתם נשים עם רגליים באורך כזה?! עכשיו הבנתי למה בכל הפורומים ממליצים לחתוך את הרגליים של ברבי לפני שמכניסים אותה לתוך העוגה. נכון שהרגליים הארוכות האלה הן עוול לכל המין הנשי, אך לא הייתי מסוגלת לעשות את זה וגם לא הייתי רוצה שהילדה שלי, אחרי שנפרוס את העוגה, תראה את המלכה שלה עם רגליים קצוצות... מאותה סיבה גם לא רציתי להשתמש בבובות מיוחדות לעוגות שיש להן רק פלג גוף עליון ולמטה הן ישובות על מקל, למרות שזה הרבה יותר נוח לעבודה. אז הבובה שלי הייתה חצי ישובה בתוך העוגה והרגליים בצבצו מהקצה של העוגה (כאילו ממש בכוונה...). בדרך כשדחפתי את הרגליים (של הבובה, כן!) העוגה קצת התפוררה, אבל הכל מסתדר תחת גנאש שוקולד וקישוט סוכריות. 

את החור הגדול של עוגת קוגנהולף סגרתי עם חתיכת עוגה שנשארה מיישור השוליים של העוגה העגולה. מסביב לעוגה הנחתי רצועות נייר אפיה על מנת שבסיום העבודה תשאר לי תבנית הגשה נקיה. את השער של הבובה לתפוס עם מקל כביסה על מנת שלא יתלכלך בשוקולד במהלך העבודה. 

   

להכין גנאש שוקולד: לחמם את השמנת המתוקה עד לסף רתיחה. לצקת מעל השוקולד השבור לקוביות ולערבב היטב לקבלת קרם אחיד. במידת הצורך, אם לא כל השוקולד נמס, לחמם ביחד במיקרו כמה שניות נוספות. 

לשפוך את הציפוי החם מעל העוגות. לשמלת שוקולד לטבול בגנאש מקל אוזניים או קיסם עם קצת צמר גפן מהודק סביבו ולצייר שמלה בדוגמה רצויה. 

          

ברווח בין העוגות להניח חתיכות מרשמלו. לפזר מעל הכל סוכריות צבעוניות בצבעים המתאימים למלכות אמיתיות ואפשר לקשט גם בקישוטי בצק סוכר מוכנים. להוציא בזהירות את רצועות נייר האפייה, לסדר את השער והמלכה שלנו מוכנה למסיבה. 

         

שלב הבא - פותרים בעיית נדל"ן עם טירת שלוש קומות. הבסיס לבניה - העוגה האהובה עליי ועל הילדים, עוגה כושית פשוטה של שוקולית מעת קרין גורן שכבר כיכבה אצלי בכל כך הרבה ימי הולדת: בצורת פרפר, חתול  וגם מפת ארץ ישראל . רק בשמחות. 

עוגה כושית שוקולית - טירת הנסיכות (והנסיכים - רק לשנות את צבעי הקישוטים...)

מצרכים (הכפלתי את הכמויות מהמתכון המקורי והכנתי בשלוש תבניות: תבנית עגולה מתפרקת בקוטר 26 ס"מ, רינג בקוטר 15 ס"מ ותבנית סופלה קטנה בקוטר כ-8 ס"מ)

2 כוסות שמן
2 כוסות סוכר
8 ביצים
2 כוסות אבקה הכנת שוקו
2 יוגורטים לבנים חמוצים (200 מ"ל - או שמנת חמוצה)
2 כוסות קמח רגיל + 2 כפיות (שקית) א. אפיה 

לציפוי
250 מ"ל שמנת מתוקה
200 גר` שוקולד מריר

לקישוט:
גביעי גלידה
סוכריות צבעוניות
קישוטים מוכנים מבצק סוכר

הכנה:

לערבב ביחד (לא חייבים מיקסר) את כל המצרכים לפי סדר הופעתם במתכון.

להעביר לתבניות ולאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. בגלל שאפיתי ב-3 תבניות בגדלים שונים, אחרי 25 דקות אפיה התחלתי לבדוק את מוכנות העוגות. את תבנית הסופלה הוצאתי אחרי כ-25-30 דקות, התבנית הבינונית אחרי כ-30-35 דקות והתבנית הגדולה אחרי כ-45-50 דקות אפיה. את המוכנות של העוגות בודקים על ידי קיסם הננעץ במרכז העוגה - הוא צריך לצאת כמעט יבש עם קצת פירורים לחים. דרך נוספת - מבחן הקפיציות. לחיצה קלה במרכז העוגה, אם העוגה נשארת שקועה סימן שהבלילה בפנים רטובה והיא עדיין לא מוכנה, אם מייד חוזרת לנפח המקורי - מוכן. 

וטיפ להפיכת הרינג לתבנית אפיה: לפרוס נייר כסף  גדול מעט מגודל הרינג ועליו להניח נייר אפייה בגודל דומה. להעמיד את הרינג במרכז ולעטוף סביב-סביב כדי ליצור מסגרת. תפקידו של נייר הכסף להיצמד לדפנות הרינג וליצור אטימה טובה, שתמנע נזילות בזמן האפייה. להניח את הרינג בתוך תבנית התנור ורק לאחר מכן לשפוך את הבלילה פנימה (בנאלי, אך קרה לי... אם מרימים את הרינג ומנסים להעביר עם הבלילה בפנים... לא טוב......)

לצנן את שלושת העוגות.

קישוט הטירה

להכין את הציפוי:לחמם את השמנת המתוקה לסף רתיחה, לצקת מעל השוקולד השבור לקוביות ולערבב היטב עד שכל השוקולד נמס. במידת הצורך ניתן לחמם כמה שניות נוספות במיקרו. 

להניח את העוגה הגדולה על תבנית הגשה. לסדר רצועות נייר אפיה מסביב על מנת לשמור על התבנית נקיה מטפטופי שוקולד.

לצקת מעל העוגה כרבע מכמות הציפוי. להניח מעל את העוגה הבינונית.

לצפות את העוגה השנייה בגנאש , להניח מעל את העוגה הקטנה ולצפות גם. לצפות את הדפנות (את הדפנות של עוגת הבסיס השארתי לסוף כי גם ככה הגנאש המשיך לטפטף מעל). לא להשתמש בכל הגנאש, הכמות שלו גדולה כי צריכים גם לצפות גביעי גלידה. 

לוקחים גביע גלידה וטובלים אותו בגנאש שנשאר בקערה ומפזרים סוכריות צבעוניות מעל 

מעמידים את הגביע מעל העוגה. מטביעים אותו בלחיצה קלה בתוך הגנאש כדי שלא יחליק. חוזרים על הפעולה עם הכמות הרצויה של גביעים - צריחים של הטירה. מקשטים את פני העוגה בסוכריות צבעוניות ובקישוטי בצק סוכר מוכנים. מוציאים בזהירות את רצועות נייר האפיה שהונח מתחת לעוגה. 

וקבלנו במחיאות כפיים סוערות את המלכה - כרמל...

ועוד אחת מהחגיגה בגן...

נסחפתי עם כמות התמונות והמלל לרשומה אחת... אחת אחרונה ודי... כרמל, מסדרת את הצעצועים בגן. לבד :)