למה בבית הספר ובטלויזיה מדברים תמיד על ילדים שבונים סוכה ואני כמעט ולא מכיר ילדים שבנו סוכה? שאל אותי בני הבכור(עוד מעט שבע). ובאמת, הסתכלתי ממרום הקומה החמישית לעבר אזור מגורינו. אני והילד עשינו חישוב שיש 320 משפחות ברחוב הקטן שלנו( דרך נהדרת בשביל הילד לתרגל פעולות חיבור וכפל) וחמש סוכות בלבד. זאת למרות שביום כיפור האחרון, כשהלכנו לשמוע שופר בתפילת נעילה ,לא היה מקום לזוז בבית הכנסת. ובאמת ברחוב בו יש ארבעה מגדלים עם מספר קומות דו- ספרתי, ומגרש חניה רחב מאוד, אין אולי מקום בגינה לשלוש מאות ועשרים סוכות. אולי לעשר.
בבניין בו גדלתי היו ארבע קומות, ללא מעלית. סך הכל 16 דירות. בדירות בקומה הראשונה גרו הזקנים. בשאר הקומות משפחות עם ילדים. יחד היינו הולכים לבית הספר היסודי, למרות שהיה רחוק. לא כמו היום שכל הורה חושש יותר לילד ולוקח אותו אישית עד לשער. יחד היינו משחקים "מתחת לבלוק" בתופסת עמודים או מחבואים, עד שהזקנים מקומה ראשונה היו מתלוננים על הרעש. היום כמעט ואין ילדים שמשחקים בחוץ. רובם מול מחשב או אחד ממבחר הערוצים שמיועדים אך ורק לילדים. לקראת סוכות היינו מתכננים את הסוכה המשותפת לכל ילדי הבניין. כל ילד הביא שמיכה ישנה מהבית בשביל קירות הסוכה. היינו מחברים בקשר "כפתור" עם אבנים וחבל בינהן. מספר הורים היו מתנדבים לנסר מספר ענפים מהעץ הגבוה עם העלים בצורת מניפה(אין לי מושג מה שמו). את הקרשים היינו שומרים בכל שנה במחסן המשותף לכל קומה, בתחתית הבניין. במשך שלושת הימים היינו עומלים על בניית הסוכה, ובדרך כלל נפצעים תוך כדי. אני שברתי יד בטיפוס על הסוכה, לאחי נעקרה הציפורן בבוהן כי נפל עליו קרש גדול... היום אפשר לקנות סוכה מוכנה ואפילו סכך. הרבה יותר קל, הרבה יותר בטוח, פחות חוויתי.
יש בעיה עם חג סוכות לילדים הלא - דתיים, ילדי המגדלים העירוניים שנבנו בגלל מצוקת הנדל"ן, עם הפארקים היפים והסינטטיים המרוצפים בצבעוניות ועם משטחים רכים שהילדים לא יפצעו אם יפלו מהמגלשה. קיימת תחושת ניכור בגלל כמות השכנים הגדולה (הרבה שכנים מעט חברים, מעט שכנים יותר חברים...) בנוסף קיימת ההשתלטות ההדרגתית של החרדים על תכני הדת היהודית, וכמובן הבעיה הטכנית שלא ניתן לתקוע קרש במשטח סינטתי. כל אלו גרמו לילדי לתהות לגבי הרלוונטיות של מנהג בניית הסוכה הנלמד בבית הספר.
ואולי זו בעיה של כל הדתות בעידן המודרני. דתות שעקרונותיהם נקבעו לפני המודרניזציה והטכנולוגיה. ועדיין לא הזכרתי את החשיבה המדעית ,הפוזיטביסטית והסקפטית לגבי דברים נסתרים, הספקנות לגבי עצם קיומו של האל, ועוד נושאים של אמונה ופילוסופיה. אלא פשוט ההתנגשות של המנהגים העתיקים עם המציאות של המאה ה-21. הדוגמא הבולטת ביותר - נושא החשמל. כמה המצאות נועדו כדי לעקוף את האיסור הפשוט של הדלקת הכפתור. פלטה במקום מיקרוגל, שעון שבת שלא נשב בחושך, מעלית שבת, מיחם ששומר את המים בטמפטורת קפה, תופסן בשביל שלא ידלק האור במקרר ועוד המצאות שמזכירות לי תלמיד שמנסה להעתיק במבחן, ומשתמש במיטב רעיונותיו היצירתיים, במקום להפעיל את אותו ההיגיון ופשוט ללמוד.
אין כוונת הרשומה לפגוע באמונה דתית. זה נושא פילוסופי עמוק מדי. אלא הכוונה היא להעלות טענה שהיהדות לא מתעדכנת ולא משתדרגת וכך מכניסה את עצמה לדילמות לא רצויות, ולהדגשת יותר איסורים שבין אדם למקום. דגש זה בא אצל אנשים רבים במקום שאלות פילוסופיות, אמוניות וחברתיות גדולות יותר. איסורים הכי קל לבצע. יש מותר ויש אסור. הכל פשוט. בגמרא וגם אצל חלק מהנביאים בתנ"ך (בולט אצל ישעיהו וירמיהו) קיימת ביקורת על תפיסה דתית זו, הזונחת את המשמעות העמוקה יותר של המצוות - שיפור האדם והחברה. לפי רבי עקיבא הדבר פשוט: "ואהבת לרעך כמוך". זו היהדות במשפט אחד.
איסורים אלו מתרבים בעת המודרנית והופכים את המשימה הדתית לקשה. לפעמים נדמה כי אנשים ממציאים לעצמם איסורים רק כדי להרגיש דתיים יותר. החגים והשבתות הופכים לנטל יותר מאשר ליום מנוחה. איסור השימוש בחשמל ברכב מצמצם את אפשרויות ניצול ימים אלו לצורכם המקורי - מנוחה ובילוי משפחתי. כשנסיעה ,הארת בית או חימום מזון אינם מצריכים מאמץ, קשה יותר להבין ולקבל איסורים אלו. הטיעון שזוהי פירצה, או מדרון חלקלק בדרך לאיבוד ה"אופי היהודי המקורי" קיים, אך בשביל זה יש מנהיגים דתיים שיקבעו את הגבולות.
התחושה הקיימת היא שאין הרבה אמיצים כאלו ולכן ההחלטה היא בעיקר לא להחליט ולהשאיר צורת חיים אנכרוניסטית ודילמה המוציאה מכל אדם את היצרתיות שבו על מנת לעקוף איסורים לא רלוונטיים שלאף אחד אין אומץ לבטל. ההחמרה ו"איסור החדש" החלו בגרמניה במאה ה-18, כתגובה לתנועה הרפורמית שאותה הוביל הרב החת"ם סופר. הוא קבע שחדש אסור מן התורה. את התפיסה הזו אימצה היהדות האורתודוכסית במדינת ישראל והפכה אותה למונופול דתי. חז"ל לעומת זאת קבעו "שבעים פנים לתורה". הרמב"ם ביסס את כתביו לא רק על כתבים יהודיים קודמים אלא גם על פילוסופיה יוונית וערבית שהייתה נפוצה בזמן ובמקום בו חי.
הדילמה בין המציאות המודרנית לאידיאל הדתי העתיק יוצרת הקצנה דתית אצל אלו הפוחדים מחולשות אנושיות הכוללות הקלה באורח החיים היכן שניתן. התופעה קיימת לא רק ביהדות, אלא בכל הדתות. לכן ניתן למצוא צורת לבוש התואמת את החורף הפולני ולא את המזרח התיכון. אירועים ציבוריים ואף משפחתיים הנעשים בהפרדה מוחלטת של כל החושים, כולל ראייה ושמיעה (לא רק חוש מישוש) בין המגדרים, תלישת ריבועים של נייר טואלט לפני כניסת השבת, מניעה ממשפחות שגרות קצת רחוק להנות? (תלוי במשפחה) מארוחת שישי מורחבת, והעדפה לעלות מספר קומות דו ספרתי ביום כיפור על מנת שלא להשתמש במעלית. כלומר חומה של איסורים בלתי הגיוניים ובלתי אפשריים, על גבול המרטיריות, הפכו לחזות היהדות. הערכים נשארו במקרים רבים במקום נמוך יותר בסדר העדיפויות. קשה לי לראות היום רבנים כמו הרב בבית הכנסת בשכונה הישנה שלי, שראה אותי חוזר בשבת מהים, לחץ את ידי ואמר לי שבת שלום. בלי תוכחות, אך גם ללא התעלמות ממני, האדם עצמו. הוא גם המשיך לקבל אותי יפה כשהגעתי עם אבי בחגים תוך כיבוד בחירתי לא לבצע את האיסור. היום הזרם הבולט הם אלו המשליכים אבנים על שוטרים בגלל חניון שנפתח בשבת (וקוראים לשוטרים נאצים תוך כדי), אלו המגרשים אדם לא דתי מבית הכנסת, אלו שלא מנשקים אפילו את סבתא שלהם כי הם שומרים נגיעה, ואלו שלא מקבלים תלמידות ממוצא לא אשכנזי למוסדות החינוך שלהם בטענה שהם אינן דתיות מספיק(והם כנראה לא בני אדם מספיק).
היהדות האורתודוכסית צריכה ניעור רציני, אחרת הקצוות ימשיכו להתרחק. החילוניים יהיו יותר חילוניים והחרדים יותר חרדים. ניעור בסגנון רבי יוחנן בן זכאי שאיחה את הקרעים בין הקנאים למתונים לאחר חורבן בית המקדש השני. ניעור שקבע פסקי הלכה אמיצים ביותר מתוך ראיה של העולם המשתנה. יהדות ששמה דגש על תכונות האדם, והתנהגותו בחברה, ופחות על פולחן האל בבית המקדש. הרי את הרפורמים בארה"ב העם היהודי מאבד בקצב מדאיג בגלל תפיסה אורתודוכסית שלא מבצעת דיאלוג עם אלו החושבים שונה ממנה, ושולטת בממסד הדתי במדינת ישראל. צריך איזה ממציא או משדרג כמו סטיב ג'ובס שהיה מנכ"ל חברת אפל. מעין יהדות ידידותית למשתמש המצוי של המאה ה-21. זה שכבר לא מאמין לכלום אבל משום מה עדיין צם בכיפור ואוכל מצות בפסח.
ואנחנו, מה נעשה עם הסוכה? אפשר רק להתגעגע לשכונות הקטנות והאינטימיות של פעם. לפני בואם של המגדלים, החניות הרחבות והמגרשים הסינתטיים. להדחיק את החסרונות שהיו לאותן שכונות. אפשר אולי להדגיש משהו שתמיד יהיה רלוונטי - מזג האוויר המשתנה. סוף הקיץ. זה שבוע מצוין להכין את הבית לחורף. לסדר ארונות. לאכול מרק בפעם הראשונה השנה. להכין בפעם הראשונה מיץ פירות הדר טבעי. הרי מזג אויר ואוכל תמיד ישארו. אפשר גם לצאת לטיול עם לינה בשטח - כשהילדה הקטנה תגדל(ואשתי תסכים). מי שרוצה ויכול - שיבנה סוכה. אפשר להזמין את אלו שלא בנו, ולשים דגש על מצוות הכנסת אושפיזין, כמו אברהם אבינו.
בברכת חג סוכות שמח, והכי חשוב השנה האושפיז (ככה זה ביחיד?) שחיכינו לו כבר חמש שנים, כנראה יגיע השנה... באמת שיהיה לנו חג שמח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה