נתחיל מווידוי. אני לא ראיתי את הסדרה "משחקי הכס". יש לי כמה סיבות מקלות. קודם כל, פשוט אין לי זמן לטלוויזיה. עבודה במשרה מלאה פלוס פלוס ושני ילדים קטנים משאירים מעט מאוד זמן פנוי. ומה שנשאר, מעדיפה לחלק בין תחביבים אחרים שלי, כמו בלוג או ספרים. ולפני שזוגי מעיר לי כאן - רבע שעה של קנדי קראש ביום זה לא תחביב, זה מאסט בשביל לנקות את הראש. כנ"ל לגבי דפדוף בין הסטטוסים של החברים בפייסבוק - לייק הדדי זה מאסט בשביל לשמור על קשר בסיסי בימינו. בקיצור. לטלוויזיה כבר ממש אין לי זמן ושעות הטלוויזיה השבועיות שלי אפשר לסכם בגג שעתיים בערב שישי ושבת עם איזו דרמת מתח טובה ב-VOD. דבר שני - אין לי יס. ונכון, אפשר למצוא גם ברשת, אבל כאן נכנסת הבעיה השלישית והעיקרית - אין לי שותף לצפייה. כמה שאני אוהבת פנטזי ובריחה לתוך העולם הדימיוני של מלכים ודרקונים, זוגי לא מתחבר בשום דרך. מזל שיש כאן דור צעיר שגודל בבית, גיליתי שגילעד מחובבי הז'אנר וכך היה לי שותף ללכת איתו לקולנוע להקרנה של ה"הוביט" או לדון איתו יחד ב"סיפורי נרניה". אך השותף הצעיר הוא צעיר מדי, אם לקחתי על עצמי אחריות וראיתי איתו יחד את ה"הוביט" למרות הגבלת הגיל, "משחקי הכס" זה כבר סיפור אחר לגמרי. הבנתי שהסדרה מאוד נאמנה לספר, ובספר היו לא מעט קטעים שקשה אפילו לי לדמיין איך אפשר לביים ולהראות אותם על המסך. וגם קחליסי הבלונדינית והיפיפייה לא בדיוק אלפית תמימה....
לעניינינו. למרות שלצערי לא רואה את הסדרה, את כל הספרים קראתי כבר מזמן ונהניתי מכל רגע. מחכה בשקיקה לספר הבא וכועסת מאוד על גו'רג' מרטין שפשוט כותב לאט מדי. לכן כשעברה שמועה בקרב הבלוגרים שרוצים להקדיש סדרה של רשומות לסדרה / לספר בוודאי שלא יכולתי לוותר על הפרויקט. רק שלפני פרסום רשומה זו גיששתי בזהירות לגבי סטטוס של כמה גיבורים מהסדרה כדי לא לעשות ספוילר לאלה שטרם קראו את הספר (וההפסד כולו שלכם, רוצו לספרייה!)
פרויקט בלוגרים של אש וקרח מתרכז בפן הקולינרי ואפשר לקחת אותו לכמה כיוונים - פשוטו כמשמעו ולהכין מנה מהמתוארות בספר - ויש לא מעט כאלה, ג'ורג' מרטין עצמו גם נראה אדם שאוהב מאוד לאכול, למרות שבספר ממש לא כל המנות אכילות (ואחסוך בתיאורים קשים לעיכול...). הליטרלית - כמו דברים חריפים וקרים. או הסימבולית, ברוח הספר והתקופה. כמו תבשיל ירקות מאותה משפחה שמאוד אוהבים אחד את השני - קופירייטינג של הדר, יוזמת הפרויקט, מהבלוג לילות שימורים. אגב, הלוגו שאתם רואים בראש הרשומה - עוצב לכבוד הפרויקט על ידי גיל מהבלוג מבשל ואוכל.
חברי הפרויקט התדיינו ביניהם לגבי תאריך פרסום הפוסטים. בהתחלה זה היה עומס של לפני החגים, אחר כך היה פסח, אחר כך היה עוד משהו והפרויקט נדחה ונדחה, עד שעלה רעיון מבריק לפרסם את הרשומות בתורות. כמו סדרה אמיתית, יום לפני שידור הפרק בטלוויזיה. כל אחד בחר לעצמו "תאריך שידור". הנה קישורים לבלוגים שלוקחים חלק בפרויקט, הרשימה תתעדכן תוך כדי פרסום פוסטים נוספים, אז שווה לחזור ולבדוק. המתח, החשק והתיאבון רק עולים, וביום שידור הפרק האחרון של העונה הנוכחית יפורסמו כל הרשומות יחד של מי שטרם פירסם. תהיה ממש חגיגת סוף עונה, stay tuned:
אפרת - מדריך השופיסטית לגלקסיה עם עוגת גבינה ניו יורק בנוסח ווסטרוז
דניאלה - פרפראות - עם שני פוסטים, סמיפרדו תות ברוטב פיקנטי וכרעי עוף ברוזמרין ובלימון
טל - מה יש לאכול - עם מאפינס לימון במילוי קארד לימון
ענת - על עיצוב ושאר ירקות - עם פסטה פוטנסקה
רחל - בישול בזול - עם כדורי שוקולד לבן ולימון בסגנון המבצר האדום
חשבתי רבות על הפרויקט. חשבתי על פלפלים חריפים ממולאים בגבינה, שזה מעולה ומתאים לשבועות, זה אדום, לבן, חריף וקר, ורק בעיה אחת - אני לא ממש אוכלת חריף. חשבתי על קדרה כבדה בסגנון ימי ביניימי עם המון בשר וקצת ירקות שורש, אך אוכלים אותה בשלג, ואצלנו יש קיץ בחוץ ו-winter ממש לא coming... חשבתי על עוגיות חתונה מקסיקנית (יש באמת עוגיות כאלה, מאוד טעימות) - להפוך אותם לעוגיות חתונה אדומה, אך זה אחד הדברים שלא יכולה לסלוח לג'ורג' מרטין (מי? אישר? להרוג? את רוב?!?!), אז גם לא בא לי להקדיש לכך רשומה... ואפשר סתם להכין שקשוקה ולקרוא לה "ביצי דרקון"...
חשבתי על דמויות שהכי קסמו לי בספר. טיריון לאניסטר המבריק, המצחיק, הרשע, הגאון. סאנסה שבהתחלה לא סבלתי אותה, ממש רציתי לתפוס אותה חזק בכתפיים ולנער, לנער כדי שתתעורר, אך במהלך הספר עברה הליך התבגרות הכי מורכב והכי מעניין. ג'ון. אכן כן, ג'ון. ג'ון וייגריט. ייגריט וג'ון. מצאתי למי להקדיש את הרשומה שלי. הפראית והבסטרד שנשבע להתנזרות. רומיאו ויוליה במעילי פרווה שנפגשו בין השלגים. שאוהבים למרות המלחמה והדם שזורם על השלג. למרות ששייכים למחנות מנוגדים. כמו האש והקרח. יש בזה משהו מאוד יפה, עדין ורומנטי. ואצל ג'ורג' מרטין אין הרבה עדין ורומנטי. כמו שושנים שצומחות בקור. למרות שאין להם הרבה סיכוי לשרוד. האם לאהבה של ייגריט וג'ון יש סיכוי לנצח? אצל שייקספיר זה לא עבד. אצל ג'ון מרטין? תצטרכו להמשיך ולראות את הסדרה. או לקרוא את הספר. אתם עוד כאן?! רוצו לספרייה.
שושני האש והקרח, הדם על השלג או סתם פבלובה אישית עם קרם שוקולד לבן
מצרכים (ל-6 פבלובות אישיות)
לפבלובה:
2 חלבונים בטמפרטורת החדר
1/2 כוס סוכר
1 כף קורנפלור
1 כפית מיץ לימון
קמצוץ מלח
ככפית צבע מאכל אדום - אם רוצים
לקרם שוקולד לבן:
1 מיכל (250 מ"ל) שמנת מתוקה להקצפה 32%-38%
2 כפות אינסטנט פודינג וניל
150 גר' שוקולד לבן שבור לקוביות
הכנה:
פבלובה:
בקערת מיקסר להקציף את החלבונים עם קמצוץ מלח במהירות גבוהה כ-2-3 דקות, לקבלת קצף רך. להוסיף את הסוכר בהדרגה אל החלבונים, תוך כדי הקצפה - כף כל פעם בהפרשים של כדקה, רק אחרי שמנה קודמת של הסוכר כבר נמסה לתוך הקצף.
לאחר הוספת כל הסוכר, להמשיך להקציף כשתי דקות נוספות. להוריד את מהירות המיקסר ולהוסיף את הקורנפלור ואת המיץ, להקציף רק עד להטמעה מלאה. לאחר הוספת הקורנפלור והלימון מיד רואים שינוי במקרם הקצף, כרגע המרנג הפך לפבלובה.
לחמם את התנור לחום של 150מעלות. לשרטט על נייר אפייה עיגולים בקוטר הרצוי - הכי קל להיעזר בכוס או קערה קטנה ולהקיף אותה עם עפרון. להפוך את הנייר, על מנת שסימני העיפרון לא יבואו במגע עם האוכל ולהניח בתבנית האפייה.
להעביר כשני שליש מהקצף לתוך שקית זילוף עם צנתר משונן, להשתדל לרכז את הקצף בצד אחד של השקית.
לקצף הנותר להוסיף צבע מאכל. לקפל בעדינות רבה לתוך המרנג, להיזהר לא לשבור אותו.
תודו שכאן זה לגמרי נראה כמו טיפות של דם על השלג. לא?.. אז תפעילו את הדימיון. ג'ורג' מרטין בטוח היה רואה את זה ;)
להעביר את הקצף הצבוע לאותה שקית זילוף עם הקצף הלבן - למלא את הצד הריק של השקית. אצלי רוב המרנג הלבן היה למטה וזה גם בסדר - כי קודם מזלפים את הבסיס, הוא יוצא לבן, והדפנות כבר יוצאות צבעוניות.
להזליף בסיס לפבלובות - למלא את כל העיגולים לפי הקוטר שציירנו. לאחר זאת ובהתאם לכמות המרנג שנותרה לבנות את הדפנות של הפבלובות לגובה - לפחות שכבת זילוף אחד או שניים לגובה מעל הקוטר של הבסיסים.
להכניס את הפבלובות לתנור שכאמור חומם מראש לחום של 150 מעלות. לסגור את התנור ומיד להנמיך את החום ל-120 מעלות. לאפות במשך כשעה - שעה ועשר דקות. כשהפבלובות מוכנות, הן קשות מבחוץ ורכות, כמו מרשמלו, מבפנים. לפתוח קצת את דלת התנור ולתת לפבלובות להתקרר לחלוטין בתוך התנור ורק אחר כך להפריד בזהירות מנייר האפייה.
קרם שוקולד לבן:
בזמן שהפבלובות בתנור, מומלץ להתחיל בהכנת גנאש שוקולד לבן, שצריך להתקרר היטב לפני ההוספה לקרם.
בקערת זכוכית להניח את השוקולד הלבן, לצקת מעל כ-100 מ"ל שמנת מתוקה ולהמיס במיקרוגל - כ-30 שניות בפעם הראשונה ואחר כך לחמם כ-10 שניות בכל פעם, עד שהשוקולד מתחיל להיות נמס. שוקולד לבן, לעומת שוקולד מריר, נהרס מהר מאוד במיקרו (מניסיון...). להוציא ולערבב היטב עד להמסה מלאה. לצנן לטמפרטורת החדר, לכסות עם ניילון נצמד ולהכניס למקרר.
לקערת המיקסר להעביר את יתרת השמנת המתוקה (כ-150 מ"ל). להוסיף את הפודינג ואת הגנאש הקר ולהקציף לקבלת קרם יציב.
להעביר לשקית זילוף ולמלא כל פבלובה.
הערות / הארות:
- כדי להוסיף עוד קצת אדום, השפרצתי מעל הקרם כמה טיפות של דם, כלומר, תרכיז מיץ אדום. בוודאי, כמו בפבלובה מסורתית, אפשר להוסיף גם פירות. אני הלכתי על הגישה המינימליסטית, כי פירות לא גדלים בשלג... (ושושנים כן? אל תהיו קטנוניים...)
- השתמשתי בקערות בקוטר כ-8 סמ ועשיתי 6 פבלובות אישיות בגודל מכובד למדי. בוודאי אפשר להקטין ולעשות 8 פבלובות בקוטר כ-5-6 ס"מ
- צבע מאכל. בוודאי לא חובה, אני הייתי נעולה לעשות פבלובות אדומות. למרות שלאחר האפייה הן יצאו בגוון ורדרד שבוודאי ג'ורג' מרטין לא חשב עליו, כי פחדתי להוסיף יותר מדי צבע למרנג ולהפיל אותו.
- את הרעיון להכניס מרנג בשני צבעים לתוך אותה שקית זילוף קיבלתי מחברתי טליה שהכינה באופן זה נשיקות צבעוניות נפלאות. אני חשבתי על כל מיני פתרונות מורכבים כמו להכניס כל צבע לשקית נפרדת ואז לחבר אותם יחד בתוך שקית אחת גדולה עם צנתר משותף. ואז בטח הכל היה בורח ומתערבב לי מכל הצדדים, הפתרון של טליה פשוט הרבה יותר.
- מומלץ למלא את הפבלובות בסמוך להגשה, אחרת היא מתרככת יותר מדי. אם לא מגישים מיד, אפשר להכין את המרנג מראש ולשמור בקופסה אטומה עד 3 ימים ללא שום בעיה, גם את הקרם שומרים כמה ימים במקרר בכלי סגור היטב ורק מפגישים ביניהם זמן קצר לפני ההגשה.
- נגמרו לי כל ההערות / הארות ועדיין נשארו תמונות. לפעמים אני פשוט מתלהבת מעצמי... במיוחד כשאני מוצאת קופסה אדומה עם נקודות לבנות שיכולה לשמש לי יופי של רקע... אז קחו עוד פרח לדרך.
