סיכום תקופה - הכל דבש?

לפני יומיים נגמרה העונה השנייה של מאסטר שף. לפני כמה חודשים סיפרתי כאן שלקחתי על עצמי את תפקיד ניהול הפורום של התוכנית. אני? טלוויזיה? ועוד ראליטי? פורום? 24 שעות ביממה שגם ככה לא מספיקות לי לכלום? איפה אני ואיפה הסמס ואבק הכוכבים לרגע. אך זה קרה בהפתעה גמורה, הפתעתי את עצמי בעיקר. והנה אצה רצה לה עונה שלמה. תוך כמה ימים כבר אניח במקום את שרביט הסמכות ואתפקד מול הנהלת התפוז ובינתיים, כמו כל תקופה מגיעות לה כמה מילות סיכום. התובנות שלי מתקופת הניהול הקצרה ומהתוכנית עצמה:

1. העליתי לפחות שני קילו בשלושה חודשי שידור. אני חושבת שזה פשוט לא פייר - לשדר אנשים מבשלים בשעות מאוחרות של הלילה. גם אחרי ארוחת ערב טובה, כמה דקות מתחילת התוכנית אני מתחילה לחשוב בכיוון הפשיטה על המקרר. ואיך יכול להיות שדווקא בשעה מוגזמת שכזו בא לי על הרביולי המתוקים של עמנואל...

2. בארץ לא יודעים לעשות ראליטי. במאמר מוסגר - אני ממש לא מתיימרת למילה של מומחה בדבר ריאליטי בארץ או בכלל. גם כי אני ממש לא מתחברת ולא רואה תוכניות בז`אנר (וגם טלוויזיה בכלל בקושי...), אך עצם המילה "ראליטי" משמעותה - חיים אמיתיים. ב"חיים האמיתיים" שעל המסך (רצוי LCD ורצוי 42") הם לא אמיתיים בלשון המעטה. מסחטת ה"ריגשי" וההפלגה על כנפי הדמיון גם יחד. אתה לא חייב להיות מסכן בשביל לבשל אוכל טעים. אך כבר במהלך האודישנים המסכים שלנו הוצפו בדמעות הזולגות מעצמן ובמשך כל העונה אבי (המאסטר שף הנוכחי של ישראל - למי שלא עקב) קיבל דקות שידור קבועות שלו לספר שוב (למי שפספס או חלילה שכח) על חייו הקשים בכלא, על זה שככה היה קרוב לאבד את הכל אך בסופו של דבר משפחה זה החיים. אכן (ובלי ציניות) מגיע כל הכבוד לבן אדם שהשתקם, אסף את עצמו והגיע לדברים שלא חלם להגיע. אך מכאן וכמעט ושכחנו שמדובר בתוכנית בישול ומוחאים כפיים על כל קציצה טעימה היוצאת מתחת לידיו... אני בטוחה שהאוכל שלו טעים מאוד, וההצפה הרגשית המוגזמת פוגעת קודם כל בו כבשלן. כי יש כאן האמינות שנפגעת, העריכה הבעייתית, כל זה יחד ומז`אנר הראליטי כמעט ולא נשאר כלום. 

3. ההתנהלות בפורום. כלל זהב למי שרוצה להקים מהומה: להתחיל דיון בנושא הכשרות ובישול חלב ובשר יחד ש-אוויי! גוועלד!! משודר בטלוויזיה בפריים טיים. עובד תמיד! רוצים להעצים את המהומה לרמת צונמי? תוסיפו לזה גם קצת תיבול מהשד העדתי, תזכרו במוצא האתני של כל זוכה וזוכה בכל תוכנית ראליטי שהייתה כאן (והיו הרבה... הרבה יותר מדי...) והנה הפורום גועש ורועש, ממש בעוצמת 8  לפי ריכטר. הופתעתי בתקופה זו עד כמה הגזענות עדיין חזקה ובועטת בתוכנו (ובעיקר בועטת בנו). בשנת 2011 כשנישואי "תערובת" כבר לא מפתיעים אף אחד, כשחשבנו שכבר למדנו להעריך את האדם כמות שהוא, עדיין לא שוכחים להזכיר את אינה הרוסיה שזכתה רק כי היא נראית טוב והוטרדה מינית (??!!) על ידי אחד השופטים או אבי המרוקאי שזכה בגלל העדפה מתקנת כי הפעם היו חייבים לתת ל"מזרחי" לנצח. וכולל גם האשמות כלפיי שאני לא רוצה שאבי יזכה בגלל שהוא מזרחי (??!!), וזה כשאני בכלל הייתי לטובת אליהב (האשכנזי המצוי??!!). כל זה - כביכול ברמת הדיון. והיו גם הודעות שלא התיימרו להיכנס לשום דיון - כמו הצעה לרוסי ההוא לעוף חזרה הביתה (ועוד סיפרו לעולים שישראל זה הבית המובטח שלהם) או לקזחית ההיא ללמוד אלף-בית (בטח מי שכתב את זה השיג בגרות מצטיינת... באזרחות) או ספירת האלפיות שעמנואל הטייס כביכול מקבל בכל תלוש (הכי קל לספור גרוש בכיס של האחר במקום לקום, ללמוד, לעבוד קשה ולהרוויח בעצמך) וכדומה. הישראלי המכוער בהתגלמותו, והעכבר שלי עבד שעות נוספות בסימון ההודעות למחיקה וחסימת הגולשים.

אפרופו חסימת הגולשים. נגמרה העונה ואני עדיין לא מצליחה להבין מה גורם לאותו קומץ מצומצם של גולשים לחזור שוב ושוב לאותו פורום שנזרקו ממנו תחת שמות שונים ולנסות ולכתוב שוב ושוב את אותן השטויות. וגם לנהל דיון מסועף בין שני הניקים של עצמך. הבנתי שאותם הגולשים נותנים הופעות אורח בכל מיני פורומים, אז מה התענוג, מה הטעם?.. מה העניין לעורר פרובוקציה בפורום שמוקדש לתוכנית בישול? ומה הכי שעשע אותי - כשחסמתי, חשבתי שיתחילו ויכוחים איתי במסרים, למה, כמה ואיך את מעיזה. לא, החסימות היו מתקבלות כמובן מאליו, בולעים את הצפרדע וחוזרים בניק אחר להפיץ את התורה.

אז הנה, התוכנית נגמרה, יש לנו שף נולד. ואפילו ספר מתכונים חדש שיצא הרגע לחנויות, מרוב הלחץ להספיק למכירות לקראת החגים, אף לא נכללו בו מתכוני חצי גמר וגמר. לחיי המסחריות, הכל למען שיקולי הרייטינג. ברכות לזוכים, תודה ל"פיית המשאלות" שהייתה איתי לאורך התקופה בפורום, שמחתי להכיר גם כמה גולשים טובים נוספים. נפגש במאסטר שף 3? וואלה.... לא יודעת. כרגע לא נראה לי, אך מצד שני - אני עוד יכולה להפתיע את עצמי. שוב. אבל את התוכנית עצמה כנראה שאראה. לא, לא התמכרתי לראליטי. לא כך נפלו הגיבורים. פשוט נהנית לראות אנשים מוכשרים מבשלים דברים שפותחים להם ולי אופקים חדשים. אפילו אם זה בעריכה. 

ובינתיים ברוח החג המתקרב, קינוח עשיר וחגיגי בטעם נרמז של דבש, הרבה הרבה שוקולד ואפילו לא גרם אחד של קמח. תענוג קטיפתי מטריף חושים למכורי שוקולד כבדים. מתכון מתוך ספר השוקולד בעריכת קרין גורן ובשינויים קלים שלי.

קטיפה שחורה

הערה לגבי התבניות לעוגה: התבנית המומלצת לאפיית העוגה - תבנית עגולה בקוטר 26 ס"מ + תבנית גדולה נוספת, שיהיה אפשר להכניס לתוכה את התבנית העגולה ולאפות את העוגה באמבט מים. מניסיוני, לצורך האפייה באמבט מים כדאי לקחת תבנית אטומה ולא תבנית מתפרקת, כדי שהמים לא יחדרו לעוגה. אם בכל זאת רוצים להשתמש בתבנית קפיצית כדי להקל על שחרור העוגה אחר כך - לאטום אותה היטב מבחוץ בנייר כסף לפני שיוצקים לתוכה את התערובת.

מצרכים:

400 גר` שוקולד מריר
15 גרם (1 כף) חמאה
6 כפות חלב
1 כף דבש
קמצוץ מלח
1/4 כוס ליקר אייריש קרים
6 ביצים
1/3 כוס סוכר
250 מ"ל שמנת מתוקה

הכנה:

להמיס במיקרוגל שוקולד עם חמאה, חלב, דבש ומלח. להוסיף אייריש קרים ולערבב לקבלת תערובת חלקה.

להקציף ביצים וסוכר במשך 5 דקות. לקפל לתערובת השוקולד.

בקערת מיקסר נקייה להקציץ שמנת מתוקה לקצפת רכה. לקפל בעדינות לתערובת השוקולד.

לצקת את התערובת לתבנית קפיצית מרופדת בנייר אפייה. להניח בתוך התבנית הגדולה ולצקת לתבנית הגדולה מים רותחים עד כדי מחצית גובה דפנות התבנית הפנימית.

לאפות כ-40 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות.

להוציא את התבנית הקטנה מאמבט המים ולצנן לחלוטין. להעביר למקרר לשעתיים לפחות על מנת להקל על פריסת העוגה.

בהזמנות זו - כי כנראה כבר לא אספיק להגיע לבלוג עד החג (מי אמר בישולים?.....) אז לכולם - שיהיה חג שמח ושנה של אופטימיות, בריאות וחיוכים על פני האנשים שאתם אוהבים. שנה טובה.